"לחשוב שבצפירה לא אעמוד ליד הקבר של הבן שלי זה בלתי נתפס"

ורדה לב רן שאיבדה את בנה גל לפני 22 שנים, לא יודעת כיצד תצליח לעבור ללא החיבוק העוטף של החברים ובלי להגיע לבית העלמין, את יום הזיכרון לחללי צה"ל

פורסם בתאריך: 23.4.20 10:40

ביום שלישי הבא יצוין יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה, על רקע הסגר בעקבות התפשטות הקורונה. דבר שיוצר מחלוקות בקרב המשפחות השכולות, בין אלה שמצהירים שיגיעו לבתי העלמין על אף האיסור לבין אלה שקוראים לכבד את החלטת הממשלה.


רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות בראשון לציון? 

הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באייפון 

הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה ראשון לציון  כאן  והיו הראשונים לדעת


ורדה לב רן, חברת ועדת הנצחה בעיריית ראשון לציון ויו"ר ועדת ההנצחה ומורשת של בית יד לבנים הארצי, אשר איבדה את בנה גל לפני 22 שנה. גל ששירת כקצין מודיעין, נהרג במהלך פעילות צבאית בלבנון. האם השכולה אומרת כי על אף הכאב הגדול והקושי הרב היא אינה מתכוונת להפר את ההנחיות.

יחד עם זאת, היא מוסיפה כי "הורים מתמרמרים ובצדק. קשה מאוד לא להיות ביום הזיכרון ליד הקברים. אני אכבד את ההנחיה ולא אכנס לעימות חלילה עם שוטרים וכוחות הביטחון, אבל לחשוב שבצפירה לא אעמוד ליד הקבר של הבן שלי אלא בבית זה בלתי נתפס. אני פשוט לא יודעת איך אעשה זאת".

לב רן מספרת כי הכאב מלווה אותה מדי יום, והחיבוק העוטף שמקבלות המשפחות השכולות ביום הזיכרון מעניק מעט נחמה. "זה יום שהוא יותר מביקור בבית העלמין", היא אומרת, "יש פעילות טקסית בבתי ספר, היו מגיעים חיילים, אורחים, לא היינו לבד, הרגשנו עטופים עד כמה שאפשר, עטופים מערב יום הזיכרון עד ערב יום העצמאות והשנה זה לא יהיה".

את ערב יום הזיכרון תעביר לב רן במפגש ZOOM עם חברים. "זה ערב ויום שקשה לעבור אותו לבד. זה לא פשוט בכלל, למרות שיש משפחות שאומרות שיום הזיכרון הוא לא בשבילנו, ושעבורם כל יום בשנה הוא יום הזיכרון", היא מסכמת בכאב.


רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות בראשון לציון? 

הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באייפון 

הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה ראשון לציון  כאן  והיו הראשונים לדעת


תגובות

2 תגובות
2 תגובות
  1. יהודה

    לכולנו זה כואב גם אני אבדתי חברים וגם אני הייתי לא רחוק מכך שההורים שלי היו בין המשפחות ההשכולות. אותם אחים שלנו לנשק כל יום בשנה בתוך ליבנו. כרגע אנו נמצאים בסוג של "מלחמה" שעלולה לגבות חיים רבים מאזרחינו. ונגד עיניי עומדים כרגע המבטים של הזקנים שבאזרחינו חסרי הישע כאילו הם ילדים קטנים שזקוקים להגנה ורק בשל כך רצוי שלא לצאת לבתי הקברות

  2. יעקב

    אני גם איבדתי אח חייל וכל יום כבר 42 שנה דמותו חרותה עמוק בליבי יום יום אז השנה לא נעלה לקיברו ,נבקר שם בעוד שלושה חודשים באזכרה השנתית,לא כל כך נורא

🔔

עדכונים חמים מ"השקמה ראשון לציון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר