יהודית שבתאי, בת 88, מהרצליה
מצב משפחתי: אלמנה, אמא לשלושה בנים, סבתא לתשעה נכדים ול-13 נינים.
הסיפור שלי: "נולדתי בכפר בבוקובינה. אני זוכרת כל דבר כאילו אני רואה את זה בעיניים. "גירשו אותנו מהכפר והלכנו בשיירות מוות, 30 קילומטר כל יום, אלפי אנשים. אני זוכרת שישבתי על הברכיים של סבתא שלי והיא החזיקה אותי בידיים. לפנות בוקר אמרתי ״סבתא, סבתא״ אבל סבתא שלי כבר לא הייתה בחיים", היא מספרת בכאב. "הלכתי לחפש את אבא שלי ודרכתי רק על מתים. הייתי בת חמש וחצי ובסוף מצאתי את אבא שלי. במשך ארבע שנים לבשתי את אותם הבגדים ונשבעתי במחנות שאם אני אשאר בחיים, לעולם לא אפסיק לדבר ולספר את הסיפור".
על מה את רוצה להודות?
"אני רוצה להודות לאלוהים שהוא נתן לי חיים והשאיר אותי בחיים. אני נלחמת שתהיה לנו היהודים מדינה ושיהיה לי כוח עוד שנים רבות לספר את הסיפור".
