אז מה זה אומר להיות אמא למתבגרים? תשמעו סיפור מהבית שלי, זה שאני קוראת לו בחיבה קן הקוקייה.
רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות בראשון לציון?
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באייפון
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה ראשון לציון כאן והיו הראשונים לדעת
באחת המריבות בבית נעלתי את הדלת ואמרתי למתבגרת שהיא לא יוצאת. מכיוון שהיה מפתח אחד אחרון כי כולם אבדו, לא היה לה איך לפתוח את הדלת. מה עשתה? התקשרה לפורץ מנעולים. הפורץ מגיע אחרי חצי שעה, מצלצל בדלת, ואני פותחת עם חיוך של בית בריטי נורמלי.
"היי", אני מחייכת.
"קיבלתי הזמנה שאתם צריכים פורץ מנעולים", הוא אומר.
"טוב, כפי שאתה רואה, הדלת כאן בסדר", אני משיבה, "יום נעים".
אני כבר מתכוונת לסגור את הדלת, אבל הוא כבר מחייג למתבגרת כדי להבין איפה הבעיה, ומה הפלא שהצלצול נשמע מהסלולרי שלה, כלומר מתוך הבית.
"מה את באה להסתלבט", הוא אומר בקול עצבני, "הנה, הקריאה מכאן".
"כן", אני עונה אחרי שנתפסתי על חם, ומשנה דמות כי הבריטית לא תועיל פה, "רק שכנראה הזמינה את זה ילדה בת 16 והיא קטינה, וחבל שלא חקרת אותה קצת לפני שבאת. תודה ושלום".
הוא נהיה אדום כולו, מבין את הפאדיחה של עצמו ואומר: "250 שקל בבקשה".
"אה?", אני שואלת, "ממי אתה רוצה 250 שקל? אני לא הזמנתי אותך".
אני סוגרת את הדלת ונועלת אותה, בכל זאת מדובר בבחור לא קטן, שתיים על שתיים עומד בחוץ.
"אני מתקשר למשטרה!", הוא צועק מבחוץ.
"תזמין!", אני צורחת בחזרה.
כעבור שתי דקות, ברגע שלא שמתי לב, יוצאת המתבגרת מהבית בשניות, לוקחת את המפתח ונועלת אותי כדי שלא אצא אחריה. זוכרים שזה היה המפתח האחרון, כן?
רוצים להישאר מעודכנים?
אחרי דקות בודדות, דפיקה בדלת. מגיע השוטר שהזמין הפורץ, והוא דופק ואין לי איך לפתוח את הדלת.
"אם אין לך איך לפתוח אז תשתמשי בפורץ", מנסה השוטר להסביר מאחורי הדלת. מפה לשם, לאחר הסבר של קן הקוקייה שאני מספקת לו מאחורי הדלת בעודי לא מפסיקה לדבר, השוטר נכנע והולך. גם הפורץ ויתר על ה-250 שקל וברח כל עוד רוחו בו.
אז איך זה להיות אמא למתבגרים? זה אומר שמתוך שלושה, אחד סטטיסטית יצא יותר מאתגר, כאלה שלדוגמה מזמינים פורץ.
גם אני היית ילדה קשה במונחים של אז. גם אמא שלי ירקה דם בחינוך שלי, ולכן אין פלא שבגיל 20, כשהתאהבתי ורציתי להתחתן, היא חייכה וצחקה כאילו זכתה ב-20 מיליון שקל בלוטו לפחות. "קולולולולולו", אמרה לי והסכימה לזה מיד כי היא היתה עייפה ממני. היום אני יכולה להבין אותה.
אני יכולה להבין את עייפות החומר ואת התסכול בלנסות לחנך פעם אחר פעם, ולא להבין שאיך זה ששלושה ילדים גדלים באותו הבית, מאותו זוג הורים, הגנטיקה של כולם אותו הדבר, יש כאן אפילו תאומים, וכל אחד הוא משהו אחר.
במקום גיל ההתבגרות, צריך לומר "גיל ההתמרדות", ואולי גם "גיל הצרחות ותלישת השיער", השיער הלבן, ואפילו "גיל כדורי ההרגעה להורים" הולך.
הקיץ, בשילוב החופש, קשה במיוחד ומביא איתו יציאות בשעות מאוחרות וחוסר גבולות – וההתמודדות קשה. כל כך קשה, שאנחנו שואלים את עצמנו לפעמים – האם להרפות? לתת להם מה שהם רוצים? להבין שזה יעבור, הגיל הקשה הזה? להתעקש? ומי יילמד אותנו מהי הדרך הנכונה?
הלוואי שהיו לי את התשובות לכל השאלות הללו. בינתיים אני ממליצה בחום לכולם לקפוץ לחנות חומרי הבניין הקרובה ולשכפל מפתחות, רק למקרה הצורך, ושתהיה לכולנו חופשה נעימה. נותרו עוד 37 יום לחזרה ללימודים, אבל בינינו, מי סופר?
רוצים לקבל את כל הדיווחים וכל החדשות בזמן אמת?
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה ראשון לציון כאן והיו הראשונים לדעת
