אף אדם לא בוחר לאיזו משפחה להיוולד אך במקרה של שיר צירקל בת ה-19 מראשון לציון, העובדה כי הוריה מלכי (65) ומשה (67) אימצו אותה בגיל חמישה חודשים מבית יתומים בסנט פטרסבורג ברוסיה – ככל הנראה לקחה את חייה לכיוון אחר לגמרי. "כבר מגיל מאוד צעיר ההורים שלי היו מספרים לי לפני השינה איך הם הביאו אותי לארץ. תמיד ידעתי שאני מאומצת והייתי שואלת הרבה שאלות, כשילד הוא מאומץ יש לו הרבה סימני שאלה בחיים", מספרת צירקל, "רציתי לדעת למי אני דומה, האם יש לי אחים וממי לקחתי את האופי ולמה בכלל שלחו אותי לאימוץ?"
צירקל משרתת מזה שנה וחמישה חודשים כחיילת במרכז הארץ. למרות האימוץ היא מעידה על עצמה כמי שעברה ילדות שגרתית, אבל מאז ומתמיד היא הרגישה שהיא חייבת לסגור מעגל, וחיכתה לגיל 18 כדי שתוכל לפתוח את תיק האימוץ ולהעלים את העננה שהיא מרגישה מעל ראשה. "ההורים שלי ומאז ומתמיד נתנו לי את ההרגשה שאני יקרה להם והם תמכו בי והעניקו לי תחושה ששום דבר בי לא שונה", היא אומרת, "אבל בארוחות המשפחתיות המורחבות תמיד היו אומרים למישהו 'אתה דומה לאמא או לאבא' וגם אני רציתי שיגידו לי למי אני דומה, והיה ברור לי שאפתח את תיק האימוץ שלי".
משה, שיר ומלכי צירקל לאחר האימוץ
מאותו בית יתומים בסנט פטרסבורג ממנו אומצה צירקל, אומצו עוד חמש בנות על ידי חמישה זוגות ישראלים ולדבריה עד היום הן כולן בקשר, והיא הראשונה שהעזה לברר על עברה בכדי להפיג את סימני השאלה שעלו בראשה מדי יום, "חשבתי תמיד שתיק האימוץ שלי נמצא בארץ והבנתי לפני חצי שנה שהוא בכלל נמצא ברוסיה, אבל כשההורים שלי אימצו אותי הם באו עם מסמכים בהם היו את כל הפרטים הנחוצים לבירור הנושא", מספרת צירקל. את המסמכים האלו המשפחה שלחה לחוקרת פרטית, ושבועות אחדים לאחר מכן זאת חזרה עם פרטים ראשוניים ומשמעותיים בהקשר לעברה של צירקל שיבשר על עתידה. "החוקרת אמרה לי בטלפון שיש לה חדשות טובות ורעות. תחילה היא סיפרה לי שיש לי אח בן 27 שקוראים לו מיכאל ולאחר מכן היא אמרה שאמא שלי נפטרה ממנת יתר של אלכוהול ועוד לפניה אבא שלי נפטרה משבץ מוחי", היא מוסיפה.
רוצים להישאר מעודכנים? הורידו את האפליקציה שלנו
רוצים להישאר מעודכנים?
באותו רגע צירקל הייתה בהלם מוחלט ולא הבינה איך קרה שדווקא כשהיא רצתה לדעת יותר על עברה, מתבשרת על כך שהוריה מתו, אך כשהבינה שיש עוד משפחה מורחבת בדמות דודה ובת דודה, היא החליטה למצוא בכך את הנחמה. "ידעתי שאם לא אברר על כל עניין האימוץ לא אוכל להסתכל קדימה וארגיש תקועה במקום", היא ממשיכה.
צירקל מספרת שבשיחת הטלפון הראשונה עם מיכאל אחיה הביולוגי, הוא החל מיד לבכות, וסיפר שכלל לא ידע שיש לו אחות, "הבנתי ממנו שהחיים שלו היו לא קלים בכלל ושהיו לו בעיות אלכוהול ושהוא הצליח להשתקם. חשבתי על כמה שהחיים שלי קיבלו תפנית שונה ואני מודה על זה שההורים שלי אימצו אותי, כי כנראה שלא הרבה שורדים שם. הבנתי שחיי ניצלו", היא אומרת.
כיום בזמן שרוב חבריה חושבים מדי יום על תכנון הטיול הגדול ועל העבודה שממנה יחסכו את הכסף לטיסות ברחבי העולם, כל מה שמעסיק את שיר זו הטיסה שהיא מתכננת עם הוריה לסנט פטרסבורג והיא מקווה לא להיתקל בבעיות ביורוקרטיות מצד הצבא, כי מבחינתה היא חייבת לסגור את המעגל לפני שתוכל לחשוב על העתיד. "כל ההורים המאמצים צריכים להתגאות בזה שהם ממש הצילו ילד, והילדים צריכים לדעת שזה משהו שמייחד אותם כי בחרו בהם", היא מסכמת.
