החלטת הקבינט על הרחבת המלחמה וההכרזה על "כיבוש עזה", הביאה להתנגדות גדולה בקרב העם ולקולות רבים של בעלי תפקידים בכירים, בהם גם אנשי נתניהו, נגד ההחלטה. ההחלטה הביאה אמש (מוצ"ש) רבבות אנשים לצאת לרחובות ולהפגין בעד סיום המלחמה והחזרת החטופים.
לפני העצרת השבועית בכיכר החופים התקיים בה מיצג רעב על ידי משפחות החטופים. לאחר העצרת צעדו רבבות ברחובות תל אביב תוך שהם זועקים לסיום המלחמה והחזרת החטופים באופן מיידי. הצועדים הקיפו את הקריה בתל אביב.
במיצג הרעב בכיכר, ישבו משפחות החטופים והחטופה סביב שולחן ערוך עם פחיות שימורי שעועית וקרעי פיתה והעבירו מסר ברור: "80% מהעם שלנו בעד עסקה, אנחנו רוצים לראות אתכם השבוע ברחובות. ממשלת ישראל קיבלה החלטה הרת אסון עבור החטופים, שמסכנת את החיילים ופוגעת בנו כחברה. המוני עם ישראל יביאו להשבתם – כך נצליח מול הרשע שמחזיק אותם, והרשע שחרץ את גורלם".
דני מירן, אביו של עמרי מירן: "אני אכלתי עכשיו רבע פיתה, רבע פיתה מכוסה בחול. המתווה הזה היה צריך להסתיים לפני חודש וחצי. הבן שלי כבר היה צריך להיות בבית, הבן שלי נמק שם. זה הזמן לסיים את הטרגדיה הזאת. הצבא שלנו תשוש, הרמטכ"ל מבין שאין לו עם מי להילחם. הוא יודע שכל החטופים כולם לא יחזרו, יתרה מכך חיילים יפצעו, ומשפחות יצטרפו למשפחות השכול".
לאחר המיצג התקימה העצרת השבועית בהשתתפות עשרות אלפי אנשים. משפחות החטופים קראו: "אל תתנו יד להקרבת אהובינו ואהובתנו על מזבח מלחמת הנצח. רק השבת כל 50 החטופים והחטופה תביא לניצחון ישראלי – זה האינטרס הלאומי היחיד. החזירו אותם לפני שיהיה מאוחר מדי. די להותר לפרסום, די לסבל ולדמעות, די לספירת הימים. אנחנו בשידור חוזר מעוות – החלטת הקבינט לכבוש את עזה מסכנת את החטופים ואת החיילים – העם לא מוכן לסכן אותם".
שורדת השבי שרון קוניו אלוני, אשתו של דוד קוניו, אמרה בעצרת: "דוד וכל שאר החטופים והחטופה עדיין שם, כי יש מי שבחר להחמיץ הזדמנויות, למסמס, לגרור רגליים, לטרפד, להתעקש על עיסקאות סלקציה. הם שם כי מישהו בחר להפקיר אותם. דוד היה ברשימה של השלב השני של עיסקת ינואר. הוא היה אמור להיות כאן, איתי, איתנו. במקום שלב שני קיבלנו עוד מבצע, עוד לחץ צבאי, עוד חיילים הרוגים ועוד הבטחה, שהנה, עוד קצת לחץ והחטופים כאן. זה לא קרה. ודוד שלי עדיין שם".
שרון הוסיפה: "ראיתי את הסרטונים של רום ואביתר. ראיתי וחשבתי על דוד שלי. כמה הוא שוקל? מתי אכל בפעם האחרונה? האם גם ממנו ביקשו לחפור קבר לעצמו
ואיך ייתכן שהמדינה שלי, שהפקירה אותו, אותנו, לפני 673 ימים עברה מהפקרה להקרבה? אז אני אומרת כאן למקבלי ההחלטות, אם חס וחלילה יקרה משהו לדוד שלי, או לכל חטוף אחר – זה על הידיים שלכם. לא תוכלו להגיד "לא ידעתי". לא תתחבאו מאחורי "לא העירו אותי". החובה הראשונית, הבסיסית, הציונית והיהודית שלכם היא להביא אותם הביתה. את כולם. את החיים למשפחותיהם, את החללים לקבורה באדמת ישראל. הפקרתם אותם. עוד אפשר להציל. אל תקריבו אותם".
רוצים להישאר מעודכנים?
לישי מירן-לביא, אשתו של עמרי מירן, החטוף בשבי החמאס, אמרה: "החודש ה- 21 מאותו יום נורא שהפך לנו את החיים, הסתיים לפני יומיים. הסתיים בישיבת קבינט בה הוחלט לחרוץ גורלות. בה הוחלט שוב להתייחס אליך ול-49 החטופים הנוספים כאל מספרים. בה הוחלט להתעלם מאזהרות הדרג הצבאי ולסכן עוד ועוד חיילים. ודי, בא לי פשוט לצעוק די. די להותר לפרסום, די לדיבורים, די לסבל, די לדמעות, די לספירת הימים המזעזעת. פשוט די. אנחנו בשידור חוזר מעוות – לא נוכל לעמוד בעוד שברון לב כפי שחווינו. זה הזמן לעשות מעשה. לעצור הכל ולהבהיר למקבלי ההחלטות שאי אפשר להמשיך את החיים בלעדיהם כאילו כלום. בואו לא נחכה לבשורה הנוראית, בואו נביא את הבשורה האחרת. זה עלינו. השתיקה הורגת, אסור לנו לשתוק יותר".
שורד השבי אלי-ה כהן אמר בכיכר החטופים כשלצידו בת זוגתו זיו עבוד: "הוחזקתי 505 יום בשבי עם אלי שרעבי, אור לוי ואלון אהל שעדיין נמק במנהרות חמאס. כשאלי, אור ואוהד שוחררו מהשבי כולכם הייתם המומים, העולם רעד, נבהלתם מהרזון והעיניים הכואבות. הכתובת הייתה על הקיר ,אנחנו דיברנו על הרעב, אנחנו דיברנו על התנאים אנחנו התחננו שיעזרו לנותרים, לאלון אהל שהשארתי לבד במנהרה פצוע. אני האחרון שהסתכל לו בעיניים והבטיח לו 'עד שאנחנו לא מתראים שוב בישראל זה לא נגמר', ומאז כבר חצי שנה אני עוקב בדאגה וחרדה אחרי הדיווחים על קריסת המו"מ. אני יודע מה זה לחזור בעסקה חלקית, אני לא מאחל לאף אחד להרגיש מה זה להשאיר אח מאחור. תביאו עסקה שתביא את כולם ואל תוותרו עליהם, על אף אחד – כמו שלא וויתרתם עלי. אני יודע מה קורה לחטופים כשהלחימה מתעצמת – ולא רוצה להתעורר לעוד הותר לפרסום ולא לאבד את האחים שלי שם".
תגובות