לקראת בואה של השנה החדשה, "השקמה ראשון לציון" עם סיכום השנה תחת משבר הקורונה.
רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות בראשון לציון?
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באייפון
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה ראשון לציון כאן והיו הראשונים לדעת
בתי לוין: "החיים הם כאן ועכשיו, תהיו טובים ותחפשו לעשות טוב"
לפני שלוש שנים, נפטר שכן שלי מקומה ראשונה כשהיה בן 80. לא הייתה לנו הכרות מאוד קרובה, אבל כשהוא נפטר ירדתי לנחם את אשתו ובנו היחיד וכך נרקמה לה חברות נפלאה, בין אישה כבת 80 לבין אישה שקטנה ממנה בארבעה עשורים.
שלוש שנים של חברות נטולת אינטרסים, כאשר בכל יום שבת, הייתי יורדת לבקר אותה בסיום הטיול בוקר עם הכלב שלי, קסם. פעם הבאתי עוגה, פעם חמין, וככה ישבנו יחד והפלגנו במנהרת הזמן שלה.
הדמעות לא פעם הרטיבו לה את הפנים, כשסיפרה על המלחמה ברומניה בשנות הארבעים ועל הבן שאיבדה במלחמת שלום הגליל. לעיתים העיניים זרחו משמחה כשסיפרה על הנכדים והמשפחה. היא חיכתה לי בכל יום שבת בכיסא שבמרפסת שלה. הסתכלה למטה עד שירדתי וסימנתי לה שאני עולה אליה עוד דקה.
אלקה קראו לה, אלקה המיוחדת שלי, אישה אמיצה שלעולם לא התלוננה ותמיד חייכה כפני מלאך.
הקורונה הארורה שהגיע בפורים בשיא עוצמתה, לא הפסיקה את החברות שלנו, ירדתי אליה עם מסיכה ושמרנו על מרחק, " תמשיכי לבוא" היא ביקשה, " אין דבר יותר עצוב מהבדידות". ואני באתי.
לפני כחודשיים היא חלתה. מצבה הלך והדרדר במהרה. עוד הספקתי לבקר אותה בבית החולים פעמיים, ופתאום היא איננה, היא נפטרה. כבר חודש שאני מורידה את קסם בשבת ורוצה לעלות רק לרגע לחבק אותה, להגיד לה שאני עוד רוצה לכתוב את הספר שלה, והיא איננה.
החיים הם כאן ועכשיו. הקורונה אולי תשאר עוד קצת אבל לא תנצח, תהיו טובים, תחפשו לעשות טוב, תביטו בשכנים, תהיו בני אדם. אני משתדלת. שנה טובה.
רוצים להישאר מעודכנים?
מיקי אלון: "המון פרוייקטים התנדבותיים שתכננתי התבטלו והפכו ללא ישימים"
עצרנו. החיים נעצרו כבר שישה חודשים ובקרוב נכנסים שוב לסגר. העתיד, למעט אבו דאבי הצבעונית, נראה כמו מנהרה ארוכה ללא שום קרן אור באפילה. הבריאות הגופנית, הנפשית והכלכלית בסכנה.
כיו"ר "יחד למען החייל ראשון לציון" היו לי המון פרוייקטים שתכננתי לבצע והם התבטלו והפכו לבלתי ישימים. זאת דווקא כשהסניף החל להתגבש ורוח ההתנדבות הייתה בשיאה. היו לנו פעילויות כמו חלוקת סופגניות לחיילים, בישולים לחג לחיילים הבודדים, פריסות בשטח. הכל קרס ובוטל.
גם כ"שולמן" עצמאי ובעל עסק לייצור אריזות, חוויתי פגיעה לא מבוטלת. ההזמנות מתמעטות וחלק ממה שהוזמן הוקפא או התבטל. כל התעשייה בארץ מתכווצת. יום רודף יום ואין לך בפועל איך להתמודד עם הגזירה. פרנסה צריך להביא הביתה ובינתיים אין מושיע, יש רק בלבול.
הקורונה שינתה לחלוטין את תפיסת המחשבה בפן ההתנדבותי, העשייה הציבורית וגם בהיבט העסקי. לא עושים תוכניות לטווח ארוך. הכל מהיום למחר במקרה הטוב. מה יש עוד לומר ולקוות בפתח השנה החדשה? בריאות, בריאות ועוד בריאות. "תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה" אמן.
