שרון מיארה, פעילה חברתית מראשון לציון, יוצאת למאבק בימים אלה להכרה בדודה, דוד בן חמו ז"ל, כנפגע פעולות איבה. בן חמו נרצח לפני 13 שנה בערב יום הזיכרון בבית שמש, על ידי המחבל הפלסטיני אנואר אחדוש. הוא היה בן 49 במותו.
בערב יום הזיכרון בעת ששהה בן חמו בביתו, נכנס אחדוש כשהוא אוחז בגרזן, בסביבות השעה שלוש לפנות בוקר, והיכה אותו פעמים רבות בראשו ובפניו. כתוצאה מהמכות נגרם נזק למוחו של בן חמו והוא מת במקום. לאחר מכן, כך נטען, עטף אחדוש את הגופה בניירות ובבדים, שפך עליה אלכוהול והצית אותה.
רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות בראשון לציון?
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באייפון
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה ראשון לציון כאן והיו הראשונים לדעת
שכנה המתגוררת בסמוך למקום הריחה את ריח השרפה, הזמינה את מכבי האש וכך נמצאה גופתו של בן חמו. יום וחצי לאחר מכן אנס ורצח אחדוש את ליפז חימי בת השמונה. על אחדוש נגזרו שני מאסרי עולם ו-17 שנה.
שרון מיארה, אחייניתו של בן חמו, הבת הבכורה במשפחתה, יוצאת בימים אלה למאבק כדי שיכירו בדודה כנפגע פעולות איבה. "זו הצוואה שלי", אומרת מיארה "אמא שלי וכל הדודים מבוגרים ואין להם כוח להילחם, אבל אני לא אשקוט עד שיכירו בדודי כנפגע פעולות איבה. אנחנו טענו זאת מהרגע הראשון".
ב-13 השנים שחלפו מאז הרצח, לא הוכר בן חמו כנפגע פעולות איבה. אחדוש, הפלסטינאי שרצח אותו היה שוהה בלתי חוקי בארץ ועשה עבודות פרטיות. בן חמו שהיה דמות מוכרת בבית שמש, הכיר אותו הכרות שטחית לטענת מיארה: "אחרי הרצח טענו שהם הכירו, שהוא צבע לדוד שלי את הבית ושהרצח היה סכסוך עבודה. אבל אנחנו ידענו שזה לא נכון, לצערנו לא זכינו במשפט".
רוצים להישאר מעודכנים?
ביום חמישי שלח אנואר אחדוש מכתב מפורט בו הוא מבקש להעבירו לכלא ביטחוני, לאחר שריצה 13 שנות מאסר. במכתב הוא כותב: "כשנשאלתי למה עשיתי את מעשי הרצח, אמרתי על רקע אידיאולוגי-לאומני בגלל הזדהות עם העם הפלסטני. לאחרונה הוכרה אחת המשפחות של הנרצחים כנפגעת פעולות איבה. בעקבות פקס שנשלח מהרשות הפלסטינית שטוען כי משפחתי נתמכת, היות ואני משתייך לפת"ח וזוכה לסיוע של 4,000 שקל, קבעה השופטת דליה גנות כי אני אסיר בטחוני".
לפני כשנתיים וחצי, שנים ארוכות אחרי הרצח, הוכרה משפחתה של הילדה הנרצחת, ליפז חימי ז"ל, כנפגעת פעולות איבה. משנשלח מכתבו של אחדוש, אשר כתב באופן ברור שהוא ביצע את הרצח על רקע לאומני, מבקשת מיארה שגם דודה יוכר כנפגע פעולות איבה. "13 שנים של סבל בתוך המשפחה, של געגועים, החמצה", מספרת מיארה "הוא היה צריך להתחתן ולהקים בית, בדיוק התארס, לא נשאר כלום, אין לו ילדים שילחמו בשבילו. אבל אני לא אשקוט, הצדק יצא לאור. אין לי ספק. אני באמת לא מבינה למה הדוד שלי, שנרצח, לא מוכר כנפגע פעולות איבה?".
