מפגש מקרי בהופעה עם מעריצה בקהל, הביא לידידות אמיצה בין המוזיקאי אסי יחיאל לניצול השואה איבון רזון. לרגל יום השואה, מוציא יחיאל שיר שנכתב על ידי אסירות סלוניקאיות במחנה אושוויץ ללחן של שיר עממי. בשיר משתתפת איבון שמקליטה שיר, לראשונה בחייה בגיל 90.
רוצים להישאר מעודכנים? הורידו את האפליקציה שלנו
"באתי מבית יווני אותנטי, דיברנו רק יוונית. אני במיוחד ספגתי את השפה, את ההווי, אולי בגלל זה יותר קל לי עם השירה ביוונית וההופעות ביוון. שני ההורים שלי יוצאי סלוניקי". את הדברים מספר אסי יחיאל (35), תושב חולון, דור שלישי לשואה שלקח את הטראומה והשתיקה ששררה סביב הנושא, כנדבך נסתר בעולמו המוסיקלי, "הבית שלנו הכניס כמה שפחות את השואה הביתה. ניסו להדחיק מאיתנו את הכאב ואת הדברים הנוראיים שהסבים והסבתות שלי חוו. למעשה דיברתי יותר עם סבתא שלי מאשר עם סבא שלי על הנושא. יש בארכיון של יד ושם קטע שבו מראים את האסירים מקבלים מזון. סבא שלי נראה בסרטון מתנפל על האוכל כמו חיה, ראיתי את הקטע הזה פעמיים וזה מראה שאי אפשר להתאושש ממנו", הוא מספר בכאב, סבתא שלי ניצולת הביתן של מנגלה. ושרד את בלוק המוות. למרות שנערכו עליה ניסויים היא הצליחה להביא ילדים. שניהם איבדו את המשפחות שלהן בשואה".
ואז הגיעה איבון
לפני מספר שנים חל מפנה בחייו של יחיאל כאשר פגש באיבון רזון. ילידת סלוניקי שנשלחה למחנות העבודה בפולין, בבית החרושת נהגה לשיר שירים יווניים עם יתר האסירות הסלוניקאיות. בתחילת 1945 יצאה לצעדת המוות, ובמהלך הזמן עסקה בעבודת ביצורים וחפירת מקלטים למטוסים. לאחר המלחמה חזרה לסלוניקי שם גילתה שאביה בחיים. עלתה לישראל באונייה "חביבה רייך". ונישאה לרזון סימנטוב, יליד סלוניקי גם הוא שבתקופת המלחמה היה פרטיזן.
רזון המשיכה לשמור על מורשת יהדות סלוניקי והמשיכה ליהנות מהופעות של מוזיקה יוונית. ערב אחד כאשר ישבה בקהל, דמותה, דמות אישה יווניה קשישה ואצילית, עם מספר על היד, גרמה לזמר אסי יחיאל ששר מולה- להחסיר פעימה.
"במהלך ההופעה ירדתי אל הקהל. אנשים שמחו ומחאו כפיים. פתאום החוורתי. ראיתי בקהל דמות של מישהי שנראית בדיוק כמו סבתא שלי זכרונה לברכה, רוקדת וניהנת. הבחנתי במספר על היד שלה. הרגשתי צמרמורת וניגשתי תוך כדי שירה לחבק אותה. אחרי ההופעה ניגשתי אליה, דיברנו, ומאז אנחנו שומרים על קשר קבוע. היא מגיעה לכל ההופעות שלי, היא כמו סבתא בשבילי. אנחנו מדברים המון".
במהלך המפגשים של אסי ואיבון עלה הנושא של שירת האסירות במחנות המוות. בין שאר השירים, הן המציאו מילים חדשות ללחן עממי אותו נהגו לשיר בזמנים קשים. כאשר איבון נפגשה עם המוזיקאי הצעיר היא הרגישה שזו אולי ההזדמנות האחרונה להעביר את השיר הלאה:
"היא כל הזמן סיפרה לי על שיר שרצתה שאבצע אותו. אמרתי לה שאני לא מסוגל להתמודד עם טקסט שקשור לשואה ולאושוויץ. למרות זאת הקלטנו את השיר. במשך שנתיים השיר ישב אצלי, לא יכולתי לגעת בו. השנה משהו גרם לי לחזור לשיר ולערוך אותו מחדש. איבון מוזיקלית מאד. היא הייתה זמרת במקהלה בסלוניקי, יש לה קול מדהים והיא השמיעה לי כמה הקלטות נדירות מלפני המלחמה. הנשים במחנות שרו כדי להתחזק בזמנים הקשים".
רוצים להישאר מעודכנים?
"זה לא ניצחון, אבל זו גאווה גדולה"
אסי יחיאל מופיע הרבה ביוון. ההשוואה ליהודה פוליקר נעשית כמעט באופן אוטומטי. אך עם זאת, אסי יחיאל מצטנע ומבהיר: "יש פרטים ביוגרפיים שמאפיינים את יהודה פוליקר ואותי וזהו. אבל אנחנו שני זמרים שונים מתקופות שונות ואמירות שונות".
יחיאל מוסיף ומדגיש את המרחק בין השואה לבין הקריירה המוזיקלית שלו:
" אף פעם לא השתמשתי בהיסטוריה המשפחתית שלי כבן דור שלישי בשביל לקדם את הקריירה שלי. יכול להיות שהסיפור המשפחתי נספג לתוך המוזיקה שלי בתור מועקה שמסתגרת בתוך השירה שלי. חששתי מאד להוציא את השיר עם איבון. שיתוף הפעולה התחיל בתור מחווה שעשיתי לה. עכשיו, השיר מוכן לצאת לאור".
