29 שנים אחרי העלייה הטראומטית מקייב שבאוקראינה לישראל, האמנית ליזה זברסקי מראשון לציון מסמנת לעצמה ניצחון.
ליזה, בת ה-39, עלתה לישראל כשמלאו לה 10, והתיישבה עם משפחתה בשדות ים. היא חוותה לראשונה קשיי הסתגלות ותחושת זרות, ובאותה העת גילתה את כישרון הציור שלה. מאז הפכה לציירת, סופרת, מאיירת, ואם לילד בן 11.
רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות בראשון לציון?
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באייפון
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה ראשון לציון כאן והיו הראשונים לדעת
בעוד שבוע, ב-10 בספטמבר, ליזה תשיק במרכז ענב בתל אביב את ספרה החדש "הכוכב של מורו" – ספר ילדים שנכתב ואויר על ידה, הראשון עבורה בתחום ספרות הילדים, לאחר שכבר כתבה ספר אחד למבוגרים.
במרכזו של הספר "הכוכב של מורו" יצור ורוד שחי בעולם של יצורים ירוקים ואינו מרגיש שייך, כל חלומו הוא להשתנות ולהפוך יום אחד להיות ירוק בעצמו. לאחר שהוא מבין כי לא יוכל להפוך את עורו, הוא מחפש כוכב שבו ימצא יצורים שדומים לו. לשם כך הוא יוצא למסע בו הוא מגלה את חברים חדשים ותחושת סיפוק, למרות שאינו מוצא את הכוכב שחיפש במסע.
"אני לא יודעת אם בחרתי את הנושא הזה של תחושת חוסר שייכות במודע", אומרת ליזה, "אבל העיסוק בחריגות ובזרות מאוד מוכר לי מילדותי".
משפחתה של ליזה נדדה בין כמה ערים ומקומות בישראל והיה לה קשה ללמוד את השפה העברית, דברים אלה השפיעו עליה מאוד.
רוצים להישאר מעודכנים?
במקום שבו לא מצאה מילים ודרכים להתבטא היא החלה לצייר. "הציור עזר לי להתמודד עם תחושת החריגות והזרות ועם אי ידיעת השפה העברית, אולי בגלל זה מאז ומתמיד אומרים לי שהציור שלי הוא 'מילולי'", מספרת ליזה, "בתור ילדה, כשלא ידעתי איך לענות למורים ציירתי את התשובות לשאלות שלהם. ככה הבנתי שאני מצליחה לבטא את עצמי יותר טוב בציור מאשר במילים. רק לאחרונה נכנסתי גם ל לעולם הספרות והצלחתי להתבטא יותר בכתב".
ליזה מציירת בשמן ודיו על בד, וביצירתה היא מרבה למצוא חיבורים בין שירה, ציור וספרות. את החיבור בין תחומי האמנות הצליחה לשלב בהצלחה בשני ספרים גרפיים אותם כתבה וציירה: "להעיר את שומר המגדלור" – נובלה גרפית למבוגרים, שיצאה לאור לפני שלוש שנים והספר החדש, "הכוכב של מורו".
ואולם, על אף שגילתה את האמנות ככלי תקשורת, משהו בתוכה לא היה שלם, ובגיל 20 היא החליטה לחזור לאוקראינה והתגוררה שם שנה. "זה היה סוג של געגוע, וגם רצון לבדוק האם אני אוכל להרגיש שם שייכת, אבל אחרי שנה הבנתי שמקומי כאן".
לאחר שחזרה לישראל ליזה החלה ללמוד במנשר תקשורת חזותית, אך לא סיימה את לימודיה. "אפשר לומר שבכל מה שקשור לאמנות ומסגרות, תמיד הייתה לי רתיעה מלשלב את השניים ולהיכנס למוסד לימודים מסודר עד הסוף", היא אומרת. במקום ללמוד אמנות היא בחרה ללמוד פילוסופיה באוניברסיטה הפתוחה וסיימה שם תואר ראשון. "הלימודים האלה ממש תרמו לאומנות שלי ופתחו לי את הראש לתאוריות חדשות".
את התערוכה הראשונה שלה היא הציגה בגיל 22, אבל היא מרגישה שאת עיקר ההתפתחות שלה כאמנית היא התחילה בגיל 30. "עד גיל 30 הרגשתי שאני בחיפוש מתמיד של סגנון ושל מה בכלל אני רוצה להגיד", היא אומרת.
בגיל 30, בשנת 2011, היא פרסמה את התערוכה "קו האופק" במרכז ענב, שם היא מצאה את עצמה מבחינת סגנון ואמירה אמנותית לראשונה, לאחר מכן היא הציגה תערוכה נוספת בשם "כמיהה" בגלריה ביפו, ואחריה יצרה תערוכה שנקראה "פגישה לאין קץ" – פרשנות לשירו של נתן אלתרמן. שלוש התערוכות האלה הפכו לשלושה פרקים בנובלה שלה "להעיר את שומר המגדלור".
בתערוכתה האחרונה "פתוח סגור פתוח" על שם שירו של יהודה עמיחי, היא שליבה שירים שכתב. "זו התערוכה שאני הכי עומדת מאחוריה ומרגישה שהיא העבודה הכי בוגרת שלי עד כה", היא מספרת על התערוכה שזכתה להצלחה שלאחריה היא הוזמנה לגלריה בברלין ושם הציגה את התערוכה "צבעי המילים", ששילבה מוטיבים מהשואה.
הספר "הכוכב של מורו" יושק במרכז ענב ב-10.9 בשעה 17:00. הספר יצא בהוצאה שנקראת "ארגמן מיטב".
רוצים לקבל את כל הדיווחים וכל החדשות בזמן אמת?
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה ראשון לציון כאן והיו הראשונים לדעת
