עבור עמית מלצר, בן 33 מראשון לציון, בירה היא תרבות, מסורת, רגש ואהבה, לא עוד דרינק. לא תמיד זה היה כך. בזמן השירות הצבאי, הוא היה כמו רוב חבריו נהג לצאת למסיבות קיבוצים בסופי שבוע ושותה את הבירות שמגישים או לכל היותר וודקה רדבול. האהבה לבירה הגיעה בביקור ספונטני בפסטיבל 'טעם העיר' בתל אביב – אי שם בשנת 2005. "היו שם כל מיני סוגי בירות בלגיות, וזו פעם ראשונה שהתנסתי בבירות עם אחוז אלכוהול גבוה. תפסתי ראש ונהנתי", מספר מלצר, "האהבה עדיין לא הייתה לבירה עצמה אלא לתחושה של ה'היי' ממנה זה היה תחליף של ילד לתפוס ראש".
המשחק המקדים עם הבירה הבירה הקרירה הניבה קשר מוצלח, בפרט משום שבאותה התקופה התחילו גם ב'אידאה' הפאב המקומי בראשון לציון, אותו פוקד מלצר עד היום, להגיש בירות בלגיות. הוא נדלק בעיקר על ה'מרדסו טריפל' אך הבירות בעיר מגוריו עדיין לא השתוו אצל השכנה התל אביבית, וביקור בבר הנורמה ג'ין שנפתח באותה התקופה בעיר, פתח בפניו סופית את השער אל 'אלוהי הבירה שלו'.
"ראיתי מקום ממותג עם המון תחתיות וכוסות של בירה. הכול הלהיב אותי. עוד באותו ערב הבאתי למלצרית שטר של 50 שקלים וביקשתי ממנה שתביא לי כמה שיותר תחתיות", אומר מלצר. מאז הספיק לאסוף 4,000 כוסות בירה 14,000 תחתיות ו-250 שלטי פח מכל העולם.
מהחופשה האחרונה שלו באי היווני קוס הוא חזר עם שלל של פריטי אספנות, ולשאר החופשות ברחבי העולם הוא יוצא עם מזוודה ריקה וחוזר עם כוסות, תחתיות ושלטי פח עליהם שומר מכל משמר. גם את חברתו נוגה, הוא הספיק להדביק בחיידק הבירה שגדל מיום ליום. "היא יודעת כמה שהבירה היא חלק ממני", הוא אומר.
בירות, בילויים וחופשות מציגים תמונה של חיים מושלמים אך הסיפור רחוק מלהיות ורוד. "לא הייתי קשור תמיד לעולם הזה של הבירות. בכלל עבדתי ברשת אופנה במשך שש שנים וחסכתי כסף בשביל החזון שלי, לפתוח חנות ביגוד משלי", מספר מלצר,"בגיל 24 הקמתי מותג עצמאי של בגדים. הייתה לי חנות אחת בראשון לציון ואחת בגבעתיים ועשיתי המון טעויות שגרמו לי למשבר כלכלי. ממש נכנסתי לדיכאון קליני. בדיכאון אין אפור יש שחור או לבן. הייתי יושב כל היום באידאה שותה מרדסו טריפל, משתכר ואוכל. עליתי 18 קילוגרמים".
לאחר תמיכה של אביו, אילן וטיפולים פסיכולגיים החליט בגיל 26 לסגור את העסק ולצאת לדרך חדשה. מבחינתו הנפילה הכלכלית וימי השכרות באידאה הם אלו שגרמו לו להתפקח ולהבין שבירה היא דרך חיים עבורו. ואפילו החליף את הצד שח הלקוח בפאב האהוב עליו והפך לברמן ולסוכן מכירות והדרכות בירה בחברה לייבוא בירות.
כיום החלום הגדול ביותר עבור מלצר הוא לפתוח בית בירה משלו, מקום בו יוכל למזוג בירה עד גיל 80, מקום בו גם אשתו וילדיו העתידיים יהיו שותפים לעשייה. יש לו הכול בשביל כך. אך הוא מפחד לנחול מפלה נוספת. עד שזה יקרה הוא מנהל מסעדה ושותף במסעדת ה"PEPE"' בראשון לציון. שותפיו מודעים לפנטזיה הגדולה שלו, ותומכים ברעיון שלו שמתקיים ממש בימים אלו: 'פסטיבל הבירה של מלצר' חודש שלם בו מוגשות 20 סוגי בירות ייחודיות, מוגש תפריט אוכל שהותאם במיוחד, ואפילו ישנם משחקי בירה שונים לצד כל שלטי הפח, התחתיות ואבזור הבירה הרב שמוצג לראווה במסעדה ופרצופו של אביו, אילן שמוטבע כלוגו הפסטיבל ברחבי המוקם.
"אני מגשים את החלום שלי דרך המסעדה. הפסטיבל בירה הזה הוא הגשמה אישית שלי. העולם הזה של המסעדנות הוא שוחק, משעבד ובשעות לא נורמליות. כמעט בלתי אפשרי לתפקד באופן תקין בצורה הזו במערכת זוגית. יש לי פרטנרית שהיא מושלמת שלא הייתי מתקדם אפילו חצי מטר בלעדיה", הוא מסכם.
