הפנים עם הקמטים, הצינורות והטפטפות: שלוש תערוכות יחיד חדשות בראשון לציון

שלוש אמניות, שירלי פקטור, גילה מילר לפידות ואיילת עמרני נבון, מציגות בגלריה העירונית לאמנות ראשון לציון שלוש תערוכות יחיד, שהושקו באירוע חגיגי בתחילת השבוע. שירלי פקטור מציגה את התערוכה "האם שכחתי את פָָּנַיַ?", גילה מילר לפידות – את ב"ְְּדָמַָיִַךְִ חְֲיֲִיִ" ואיילת עמרני נבון – את "ח.מ.ל". אוצרות התערוכות הן אפי גן וקרן ויסהוז. באירוע ההשקה השתתפו, בין היתר, רב אלוף במיל' דן חלוץ, לשעבר הרמטכ"ל, ואייל ולדמן, שבתו דניאל ולדמן ובן זוגה נעם שי נרצחו במסיבת הנובה. התערוכות יינעלו ב-26.7.25.

בתערוכה "הַאִם שָׁכַחְתִּי אֶת פָּנַי?" של האמנית שירלי פקטור, הדיוקנאות שצוירו בשנים האחרונות, הם שלב נוסף ביצירה מתפתחת בת עשרות שנים. הפנים נושאות קמטי הבעה, כתמי שמש, שיער שיבה ועם זאת הציור תמיד מהול באמפטיה, ספוג אנושיות ורכות, כמו גם חדות וחקרנות. שירלי גדלה בדרום אפריקה, ועם סיום לימודי אמנות הגיעה לארץ. מעל לשישה עשורים חיים שירלי פקטור והצייר יורם רוזוב בירושלים, והם לימדו במשך עשרות שנים בבצלאל.

האמנית גילה מילר לפידות נוהגת ליצור בחמר (קרמיקה) ובטקסטיל ומיישמת טכניקות אריגה מסורתיות בעבודתה עם חומרים לא שגרתיים כצינורות השקיה וטפטפות העשויים פלסטיק. הצינורות והטפטפות, שהיו סמל לחלוציות גאה, מזכירים בצבעם השחור והאדום כיצד הפכו שדות ירוקים לשדות קטל ושריפה, ומשקפים נאמנה את החיבור הכל כך ישראלי בין אובדן לתקווה עיקשת. כביכול מבקשת גילה להזין במים חיים פצע קולקטיבי ולארוג מציאות חדשה, טובה יותר.

בתערוכה ב"ְְּדָמַָיִַךְִ חְֲיֲִיִ" שני עמודי טוטם מקבלים את פני הבאים בשעריה של התערוכה, תזכורת לעמודי 'יכין ובועז' שניצבו בכניסה לבית המקדש, או לעמודים שהפיל שימשון על ראשיהם של הפלישתים שעינו אותו. הדגם כמו גם הצבעוניות בהן אורגת גילה את הטוטמים, מזכירות דוגמאות אריגה מסורתיות של נשים בדואיות. האובייקט "בדמיך חיי' – מארג ממנו 'צומחים' אזיקונים שקצותיהם אדומים, כשדות קטל רוויים בדם, העולים בלהבות, או כמיטת עינויים ממוסמרת ושותתת דם.

איילת עמרני נבון מביאה בתערוכה "ח.מ.ל" מסעות ילדות, שנצרבו בתודעתה כחוויה שיסודה פירוק ושבר. השברים כמו גם הניסיון לאחותם – קנו מקום מרכזי ביצירתה ומשמשים מטפורה עכשווית הנוגעת בכולנו. שם התערוכה כשורש המילה העברית ח.מ.ל – שולח אל הטיות המילה חמלה, אבל בה בעת מזכיר את ראשי התיבות חמ"ל (חדר מלחמה), בו נקבעות אסטרטגיות לחימה ותגובה.