"רועי גור , אומן יוצר , בן 37 , מוציא בימים אלו את מקום" שנכתב והולחן ע"י רועי גור בהשראת סיפור המקרה של סולומון טקה ז"ל, בן העדה האתיופית שנהרג מקליע שירה לעברו קצין משטרה, מתוך רצון להתעכב ולתת ביטוי לעוולות חברתיות שזקוקות לתיקון. בחודש הבא ימלאו 3 שנים למותו הטרגי ישבנו עם רועי לשיחה על השיר החדש..
רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות בראשון לציון?
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באייפון
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה ראשון לציון כאן והיו הראשונים לדעת
״לפני שלוש שנים צפיתי בחדשות במקרה מוות נוסף של בן העדה האתיופית, סולומון טקה, שזעזע ותסכל אותי ברמה האישית. חמישה חודשים עברו מאז המוות של יהודה ביאדגה בינואר 2019 וכמובן המוות המזעזע של יוסף סלמסה ע"י טייזר והנה עוד מקרה מוות נוסף של צעיר בן העדה האתיופית בידי שוטר שהשאירו אותי עם המון סימני שאלה.שוויון חברתי זה אישו שמעסיק אותי מאוד בשנים האחרונות ועבורי, הכתיבה שלי היא אמצעי להציף בעיות חברתיות שיש אנשים ויתכן ומנסים להשתיק.
מה אתה חושב על שירי מחאה?
״הכתיבה שלי מושפעת מהעולם הפנימי שלי והמחשבות, רגשות, פרשנות שלי למציאות. כשאני פותח את מכונת הטיקטוק/אינסטגרם אני רואה אוכל, נופים, טיולים, אימוני כושר ואנשים שמקדמים את העסקים שלהם שזה דבר חשוב שלעצמו אבל במקביל אני חושב שיש נושאים אקוטיים שיתכן ויש אנשים שנרתעים מלדבר עליהם – לי הדברים האלה חשובים. כאשר אני שומע אומנים כמו קנדריק לאמאר, טופאק שאקור ובוב דילן שלא נרתעים להציף קשיים חברתיים זה בעיני דורש המון אומץ ומעורר השראה״.
איפה המקרה הזה פגש אותך?
״לפני שלוש שנים כשראיתי את המקרה, הזדעזעתי ברמה האישית והמקרה נגע בי בנקודות הכי רגישות שלי שפשוט התחלתי לכתוב מהמקום בו זה פגש אותי. בתור אזרח ישראלי שרוצה לחיות בחברה מתוקנת ושוויונית, שדוגל באהבת חינם ראיתי לנכון להביע את דעתי וזו רק דעתי – אפשר לקבל אותה וזה בסדר גם לא. כאשר אני רואה אנשים שממקום של בורות מגיבים לאנשים שתומכים באהבת חינם וקבלת האחר בתגובות כמו "שמאלנים" זה מעציב אותי כי אני יודע שזה לא בא ממקום רע אלא מיצר הישרדותי ואמת שבה הם מאמינים אחרי שטיפות מוח של פוליטיקאים שהמציאו את המונח "שמאלני" כדי לקבל יותר מנדטים ולגרום לקרע בעם, אני לא כועס על אותם אנשים שמגיבים – אין לי ספק שהם רק קורבן של המציאות ואם הטקסטים שלי יגרמו להם להחליף את המשקפיים שלהם ולגדול באהבת חינם – אני עשיתי את שלי.
מדובר במקרה שבו קצין ירה לטענתו בעת סכנת חיים, ולאחר מכן התברר שהושלכו לעברו אבנים. האם השיר מייצג נכונה את המקרה?
״בגלל שלא הייתי עד בשעת המעשה – אני לא יודע בדיוק מה היה באירוע ולהתיימר לדעת או לנחש זו תהיה טיפשות מצידי. בתור אמן-כותב-יוצר השיר נכתב מנקודת מבט סובייקטיבית שלי איך דמיינתי את חבר של סולומון טקה שנכח באירוע וכמובן זה נתון לפרשנות, אני רק העליתי נקודה למחשבה – "האם האצבע הייתה קלה על ההדק?" כמובן שלא המצאתי את הגלגל ואמנים כמו בוב דילן – Hurricane עשו את זה הרבה זמן לפני״.
אתה שר מגרונם של יוצאי אתיופיה "אין לנו מקום". אתה יכול לספר על נקודת המפגש שלך איתן בהתאם לקביעה הזו?
״כשסיימתי לכתוב את 'מקום' עלו בי רגשות מעורבים – מצד אחד נולד פה שיר שהוא מסמך תיעודי (סובייקטיבי) שמהווה חשיבות רבה עבורי בשם הצדק והשוויון החברתי, מצד שני באיזו זכות אני מרשה לעצמי לדבר בשם עדה שאני לא חלק ממנה? רק המחשבה הזאת גרמה לי לכעוס על עצמי ולתהות – אם אני סבור שכל בני האדם שווים ללא הבדלי דת גזע או מין אז באיזו זכות אני מרשה לעצמי לחשוב שאני לא חלק מהעדה אם כולנו רקמה אנושית אחת?
כשיצרתי קשר עם ימי טקה, אחותו של סולומון הייתה לנו שיחת זום נוגעת ללב שבה היה חשוב לי לשמוע את הסיפור מבעד עיניה, לשמוע על הנער שסולומון היה. כששלחתי לה את המילים התרגשתי בהתרגשותה – המילים החמות וה'תודה' שקיבלתי נתנו לי את האישור להמשיך את המסע ביצירת השיר הכל כך אם לא הכי משמעותי שלי.
'מקום' בעיני זה משהו שכל אדם באשר הוא חייב ומגיע לו, באמנות כמו באמנות ההקצנה "אין לנו מקום" גורמת לאנשים כמוך לשאול את השאלות ולחברה שלנו לספק את התשובות. האם בני העדה האתיופית בפרט מרגישים שיש להם מקום? האם בני מיעוטים בכלל מרגישים שיש להם מקום?״
