אף אחת מהחוויות שעליהן שר אלון עזיזי באלבום הבכורה שלו, מוכרת לו מקרוב. הוא לא חווה את הדברים. בכל זאת, בחר לשיר עליהם כסוג של אמירה אחרי שהחליט לעמוד בקדמת הבמה עם אלבום ראשון ומושקע, לפחות מבחינת הזמן והכסף.
עזיזי, בן 38 מראשון לציון, השתתף במשך שנים בהפקות גדולות בישראל, הופיע בין היתר עם יהורם גאון וגלי עטרי ובימים אלה הוא לוקח חלק במחזמר "אנני" – הפקת ענק בהשתתפות טלי אורן, אבי קושניר, חני נחמיאס ועוד עשרות שחקנים ורקדנים יחד עם תזמורת חיה שבה הוא משמש כנגן בס. בכל השנים האחרונות, לצד העבודה בהפקות השונות הוא הלחין והקליט את השירים שלו ובימים אלה הוא משיק את הסינגל השלישי שלו "תראי לי".
צפו בקליפ "תראי לי":
"בגיל 10 כבר התחלתי לנגן על גיטרה ועם הזמן עברתי לנגינה על בס", מספר עזיזי ומוסיף כי העיסוק במוזיקה היה בגדר תחביב עד שסיים את השירות הצבאי וצפה בהופעה של להקת כוורת. "ההופעה הזו שינתה לי לגמרי את החיים", הוא מספר, "כשראיתי את שבעת המופלאים האלה על הבמה הבנתי שמה שאני רוצה ללמוד זה נגינה, למדתי בהמשך ברימון ואחרי זה באקדמיה בתל אביב ומאז הפכתי להיות נגן, ניגנתי שנים עם גלי עטרי ועם יהורם גאון והשתתפתי בהפקות שונות לאורך השנים. היום ב'אנני' אני מרגיש שבאופן אישי הושפעתי קצת מכל אחד ולמדתי המון. היה לי כיף וכל אחד בתחומו השפיע עלי".
עם מי היית חולם לבצע דואט?
"בלי להסס, עם ברי סחרוף, הוא אחד אמנים שאני הכי אוהב".
לצד ההנאה מהשתתפות בהפקות השונות, בשלב מסוים החליט עזיזי לצאת לקדמת הבמה: "הייתה לי שאיפה לצאת באמירה שהיא שלי. תמיד ניגנתי דברים של אחרים ובשלב מסוים הבנתי שיש לי אמירה שאני רוצה להוציא החוצה, ככה נולד האלבום הזה שלווה בלא מעט עבודה ובהרבה כסף, הרבה חסכונות והרבה מאוד זמן עבודה בגלל הנסיבות האלה".
רוצים להישאר מעודכנים?
בשיר החדש שהשיק "תראי לי" מתאר ושר עזיזי על התקף חרדה. לא, השיר לא נשען על חוויה אישית שעבר כמו שירים אחרים שלו שמבוססים על חומרים שלא חווה בעצמו. "השיר מספר סיפור של התקף חרדה. כזה שכל מי שסובל מחרדה יכול להזדהות איתו", הוא מסביר, "הוא מתאר רכבת ההרים הרגשית שמתפרקת עם נטילת כדור ההרגעה. זה חלק מפסיפס חייהם של אנשים רבים, בטח כיום. יש בשיר מסר על גאולת הנפש במשפט שאומר: 'ראשונות לצוף הן הכתפיים, משקולת נמסה נוצות וריח'. זה מגלם את ההתמודדות ואת היכולת לפרוט למילים ולמיתרים חוויה אישית וגלובלית. בשיר הזה החרדה פורצת בלילה אחד בבית מלון בפריז. חרדות שנוגעות לבן הקטן, שנשאר רחוק בבית ולבת הזוג שלא עונה לטלפון״.
