ראשון לציון אמנם הוכרזה כעיר בישראל כבר ב-1950, כ-70 שנה לאחר הקמת המושבה, אולם גבולותיה המוניציפליים היו מצומצמים וכללו בעיקר את המרכז ההיסטורי של המושבה. הבנייה ממערב לכביש 4 החלה למעשה רק באמצע שנות ה-70 של המאה שעברה כתוצאה מהחלטת ממשלה, והחולות כוסו בבטון ובאספלט. נחלת יהודה, מושב שהוקם ב-1913, סופח לעיר רק ב-1988. עם קום המדינה מנתה אוכלוסיית ראשון לציון כעשרת אלפים נפש. העליות הובילו לגידול באוכלוסייה ל-15 אלף תושבים ולהכרזה עליה כעיר.
זיכרונות מפעם
ראשון לציון של פעם כללה בעיקר שכונות ותיקות כמו אברמוביץ', רמב"ם, ראשונים ורמז, וגם את רמת אליהו ושיכוני המזרח, שלא היו מחוברות לשכונות אחרות, אלא הופרדו על ידי שטחים מכוסי חול. תושביה הוותיקים של העיר זוכרים מציאות שונה לגמרי מזו המוכרת לנו היום. בלי קניונים, אספלט ובטון, ועם הרבה חולות, פרדסים, וגם בעלי חיים בחצר.
כל העדכונים והקופונים מחכים לכם באפליקציה שלנו
יעקב רוטשילד, תושב העיר בן 82, מספר כי "בשנות ה-40 וה-50 החולות החלו בסוף רחוב רוטשילד, גבעה סמוכה אשר שימשה בזמן הבריטים למטווחים ולאחר הקמת המדינה צה"ל השתמש בה. היינו צופים בחיילים הולכים ברגל ומתאמנים. באזור נערכו גם צניחות, והצפייה בהן הייתה אטרקציה עבורנו. כילדים היינו נוסעים שם עם אופניים, בעיקר אחרי הגשמים הראשונים. ראשון הייתה מוקפת בכרמים ופרדסים. רק במרכז היה היישוב הבנוי, מצפון ודרום היו פרדסים ובמערב דיונות. הפרדסים סיפקו פרנסה לרבים, כולל בתי אריזה. הם אמנם נעקרו, אבל היורשים של בני אותן משפחות הסתדרו בחיים בגלל הקרקעות שנמכרו במיליונים. לצערי אין היום כבר פרדסים ואפילו לא נטיעות חדשות. פעם ראשון לציון ניזונה מהחקלאות וזה כבר לא קורה".
רוטשילד נזכר גם במפעלים שהיו ואינם. "אזור התעשייה הישן היה באזור נחלת יהודה, במקום שנקרא בימינו 'הרובע', אבל בזמנו היו שם מפעלים גדולים שנעלמו מהנוף, בתי חרושת מפורסמים כמו גביש למוצרי זכוכית, אוקבה לסכיני גילוח וגם מפעלים לעיבוד עורות ונגריות לעבודות עץ. היום כבר לא תמצא כאלה בעיר. אזורי התעשייה, הישן והחדש שבאזור לישנסקי אצ"ל, כוללים בעיקר מסחר ושירותים, ומעט עבודות של צווארון כחול".
פעם היו מפעלים שהיו עובדים בהם אנשי הצווארון הכחול. מפעל אוקבה הישן בראשון לציון
"אני זוכר תמונות של תרנגולות בחצרות", מוסיף דוד קצב (65), "העיר הייתה מוקפת פרדסים, מלאה בחקלאים שגידלו ירקות ובעלי חיים כמו פרות, עזים וכבשים. אני יליד מעברת נחלת, הייתה לנו חצר גדולה וגידלנו כבשים לאטליז של אבי. עולי תימן קיבלו פרות. כל בית פרטי החזיק תרנגולות. היום זה בלתי אפשרי, אבל אז זה היה נחוץ כדי לקבל ביצים, וגם היו כאלה שגידלו יונים בשובך. הכביש הראשי שלנו היה מכיוון בית דגן. אני גם זוכר סטקיות על כביש 44 ואת הלונה הפארק הישן עם גלגל ענק וקיר המוות".
עוד קצת נוסטלגיה. סכיני הגילוח של אוקבה שיוצרו בראשון לציון
"הלכנו הרבה לחולות ולפרדסים שהתמלאו במטיילים בשבתות", ממשיך קצב, "היום זה כבר נוף של מגדלים. לפני 30 שנה איחדו אותנו עם ראשון ואפשר להגיד שמכרו את נחלת. בימים של אז, מערב ראשון הייתה מלאת דיונות והגענו לים בעזרת כביש צר ומשובש שסללו בין רמת אליהו לחוף. היינו עולים על משאיות אחרי ששילמנו עבור תלושים. לנהגים קראו עזרא ופישל ובמשאיות היו ספסלים בשורות. בדיונות מצאנו שרידי ענבים ותאנים והתברר לנו שאלה נשתלו על ידי ערבים כפריים לפני קום המדינה".
רוצים להישאר מעודכנים?
הקפיצה הגדולה
ממושבה מנומנמת לעיר הרביעית בגודלה בישראל
מבחינת העיר, הקפיצה הגדולה קדימה הגיעה באמצע שנות ה-70 אחרי החלטת ממשלה שלפיה ראשון לציון תורחב גם לשטחים שממערב לכביש 4. כתוצאה מכך נבנו השכונות נוה חוף וקריית ראשון, ועד אמצע שנות ה-90 נבנו שכונות רבות נוספות במערב העיר והאוכלוסייה גדלה בשנת 2000 אל מעבר ל-200 אלף תושבים. עם השכונות החדשות נמנות קריית גנים, נוה דקלים ורבות נוספות.
כדי ליצור רצף בין חלקי העיר הוותיקה והשכונות החדשות, המערב חובר למזרח באמצעות הארכת דרך ז'בוטינסקי והמשכה בשדרות משה דיין, וכן נסלל כביש שדרות רבין כהמשך של רחוב רוטשילד ושדרות ההסתדרות. שתי הדרכים שמחברות בין המערב למזרח מיועדות בעיקר לכלי רכב ומאפשרות גישה ישירה לשני חלקי העיר וגם לחוף הים.
מחלפים, תחנה מרכזית חדשה ושכונות מלאות מגדלי מגורים יוקרתיים. ראשון לציון של שנות האלפיים
בהמשך, בשנות ה-2000, נבנו שכונות נוספות במערב כמו קריית פרס נובל, שער הים וקריית הלאום, והתוכניות הנוכחיות מדברות בעיקר על אכלוס השטחים שפונו ממחנה צריפין והשטחים החקלאיים שהופשרו והקמת השכונות הנרקיסים, האירוס, הכלניות והנוריות.
