כבר שנים שהמציאות שבה ומוכיחה פעם אחר פעם, שמצבם של מרבית ניצולי השואה קשה והם לא זוכים לכבוד הראוי מהמדינה בערוב ימיהם. אבל מתברר שיש יוצאים מהכלל, והמעון לניצולי השואה במרכז לבריאות הנפש בבאר יעקב – הוא אחד מהם. את בית החולים מנהל פרופ' חיליק לבקוביץ אשר מניף את דגל חרות וכבוד האדם בפסיכיאטריה בארץ ואת המחלקה מנהל סלאבה ביילין, אנשים אכפתיים שמתייחסים לעבדותם כאל שליחות – לא פחות.
רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות בראשון לציון?
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באייפון
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה ראשון לציון כאן והיו הראשונים לדעת
המרכז בבאר יעקב הוא אחד משלושה מרכזים דומים ברחבי הארץ, שהוקמו על ידי משרד הבריאות בשנת 2000, כאשר השניים האחרים נמצאים במרכזי בריאות הנפש בשער מנשה ובפרדסיה. "במשך עשרות שנים לניצולי השואה בגיל השלישי לא הייתה מסגרת מתאימה לטיפול בבעיות בריאות בתחום הנפש. המטופלים היו מושמים במקומות שלא מתאימים להם, בתוך אוכלוסייה לא מתאימה ולא תמיד זכו לטיפול הרפואי והנפשי המתאים – למצבם ולגילם, מסביר ביילין, "הרעיון להקים עבורם מסגרות מהסוג הזה היה סוג של מענה לצורך דחוף וטוב שכך נעשה. כיום, אותם ניצולי שואה שזקוקים לכך בשל מצבם הנפשי, נמצאים בדיוק במקום המתאים להם, עם צוות שיודע איך לטפל ומה לעשות".
המתחם שבו מטופלים הניצולים הוא מרווח, פתוח וידידותי מאוד. השוהים בו מוגדרים "תשושים" ולא "סיעודיים", והמשמעות היא הבדל ניכר באורח הטיפול ובהזדקקות לסיוע מהזולת.
בגלל תוחלת חיים הלא ארוכה של השוהים במקום, המקום מאויש רק בשליש מתפוסתו האפשרית, כ-30 דיירים שוהים במקום כאשר המבוגר בהם הוא בן 94. "השנים עושות את שלהן, והרי אין כבר יותר מדי ניצולים. השוהים כאן היו ילדים בעת מאורעות השואה הקשים, מרביתם היו בגילאי 7-10. יש להם כאן תנאים מצוינים שמתאימים בדיוק לצרכים שלהם כפגועי נפש מאותה תקופה נוראית", אומר ביילין.
רוצים להישאר מעודכנים?
בגלל מיעוט ניצולי השואה שלא מעטים מהם הלכו כבר לעולמם, שוהים במתחם גם פגועי נפש שאינם ניצולי שואה. יחסי הגומלין ביניהם מצוינים, אומר ביילין, ולרוב מתפתחות חברויות.
בין שוהים גם ניצולת שואה, ששוהה מקום מיום שנפתח, לפני כ-19 שנים: "היא הייתה ילדה בעיר יאשי ברומניה עיר בה התבצע אחד הפוגרומים הגדולים ביותר בימי השואה", מספר ביילין, "זה קרה בשנת 1941, כאשר רומנים חברו לגרמנים וטבחו ביהודים בפוגרום שתוצאותיו היו 11,000 נרצחים יהודים ביום אחד. כילדה, היא הועלתה עם הוריה לרכבות בדרך למחנות הריכוז, כאשר על אביה הוטלה המשימה לקבור את כל מי שלא שרדו את אותם מסעות איומים בגלל צפיפות וחנק".
"היא ואמה הצליחו לנצל את ההמולה ולברוח מהרכבת, ובמשך שלוש שנים נדדו השתיים ברחבי רומניה, מסתתרות מאימת הנאצים ועוזריהם. כך היא שרדה ולמרבה המזל גם אביה ניצל. כשבגרה, נרשמה ללמוד באוניברסיטה ואז התפרצה אצלה מחלת נפש קשה, היא אושפזה, שוחררה ועלתה ארצה עם הוריה".
"בישראל היא החלה לעבוד, אבל המחלה הכריעה אותה והיא הגיעה אלינו. היא לא מדברת ולא יוצרת קשר, אבל היא עצמאית מאוד, מתפקדת ומנהלת את עצמה. זו הצלחה עצומה בטיפול בה וזה מרגש מאוד".
הקהילה מעורבת במה שנעשה במקום?
"יש לנו קשר מצוין עם הקהילה, ואני שמח לספר שיש לנו לא מעט מתנדבים, שמגיעים ותורמים לשוהים כאן מזמנם ומרצם. בגלל מצבם הנפשי של הניצולים וגילם המבוגר, אנו מקפידים לחגוג איתם כל אירוע. אנו עושים להם ימי הולדת, חוגגים חגים יחד, מעלים חיוכים על השפתיים. לשמחתי הרבה, אנחנו נתמכים על ידי המון אנשים טובים, עמותות סיוע ומתנדבים".
