השכלה היא חשובה ועשויה להועיל במקרים רבים, אין כל ספק בכך. אבל החלטתו של נציב כיבוי האש רב טפסר דדי שמחי להציב סף קבלה חדש לשירותי הכיבוי בדמות תעודת בגרות, עשויה להתברר כצעד מוטעה. לא בכדי קם קול מחאה ברחבי כל הארץ מצד לוחמי שמתנגדים נחרצות לצעד הפתאומי של האדם שאמור להעניק להם רוח גבית. אומנם הכבאים שמצויים בשירותם לא ידרשו להוציא תעודת בגרות, אך יש בכך איזשהו כתם שישרוף בליבם של אלו שחסרים בה ובייחוד של החולמים להיות חלק מצוות כבאות והצלה.
אלו שמתגייסים לשירות הכבאות עוברים מבחנים יומיומיים שמסתכמים בחיים או מוות כאלו שאי אפשר לעגל בהם פינות או לעשות מועדי ב'. ואותם ציונים שמוטבעים על קבוצת דפים שמקבלים חודשים אחדים בתום תקופת הנעורים לא מעידה דבר על אותו בן אדם שעומד לפני שירותו בצה"ל ובדומה לכך לא תשקף מציאות שונה עבור אלו שירצו להיות לוחמי אש.
אותו לוחם אש שראה את חבריו נספים באסון הכרמל, אותו לוחם אש ללא תעודת בגרות שהציל עשרות פעמים חיי אדם, אותו חולם שראה את עצמו במדי לוחם האש, יתגברו מהר מאוד על החלטה הזאת כי בשגרה שלהם הם לא יכולים להתקומם יותר מדי אבל המוטיבציה עשויה לרדת, וכשהיא יורדת האש רק עולה. אז איפה נמצאת כאן ההשכלה?
