מה הסיפור של גברים שמקבלים סירוב? ששומעים "לא"? בדרך כלל משהו רע קורה להם, וזה לא משנה אם זה" לא" לקפה, דייט או כל הצעה אחרת. אז פתאום נעלמים גינוני החיזור ומתגלה פרצופם האמיתי במלוא הדרו וכיעורו.
רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות בראשון לציון?
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באייפון
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה ראשון לציון כאן והיו הראשונים לדעת
לפני שלושה חודשים בת דודה שלי, שמאוד דואגת שכבר אתאהב במישהו, סידרה לי דייט עם חבר של בעלה. "בואי נצא בזוגות, משהו לא מחייב, הוא אנגלי מהמם, תנסי", היא הבטיחה בצעקות בטלפון.
מי שמכיר אותי יודע שביני לבין האנגלים אין הרבה במשותף, אני יותר יותר מהז'אנר שמחבב ומדבר בשפת הדאעש והעדות שפחות מקפידות על איפוק ונימוסים. אבל היא לחצה ואני נכנעתי, לא לפני שהזהרתי: "אני זורמת אבל דיר בלאק שזה יהיה איתך ועם בעלך. לא לייבש אותי עם הנסיך צ'ארלס".
הדייט הגיע. ישבנו בבר בהרצליה, היה רועש מדי והמוני אבל לא רציתי להישמע ממורמרת אז לא אמרתי כלום. הבחור האנגלי היה חמוד, אבל לא מרגש ולא ממש הצליח להעיר בי פרפרים, זה היה יותר בכיוון של גולם. אבל לא היה נורא כל כך, אולי בגלל ששתיתי שתי כוסות יין לבן, אז הצלחתי לצחוק ולדבר ואפילו להביע עניין.
בסיום הדייט, רגע אחרי שנכנסתי הביתה, הוא שלח הודעת ווטסאפ, איחל לי לילה טוב וסיפר לי שהיה לו כיף. אני בתגובה צוננת כתבתי שהיה נחמד מאוד ושנדבר.
עבר יום, עברו יומיים, והבחור נעלם. רק כמה אחרי הדייט, בהפתעה גמורה, הוא שלח לי ביום שישי תמונה שרק בני 60 פלוס שולחים: "שבת שלום" עם תמונה של נרות וחלה. ואז באחת 30 אחוז מהסיכוי שעוד נותר שאמצע בו עניין – נמוג. העדפתי, מסיבות ברורות, שלא להשיב.
רוצים להישאר מעודכנים?
לא נפרדנו כידידים, כי אחרי שבוע הוא סימס שוב, ושאל למה אנחנו לא נפגשים. גם הפעם לא היה לי מה לענות, אז פשוט התעלמתי. זה לא נגמר, שבוע אחרי שוב הודעה: "היי בתי, מקווה ששלומך טוב. היה נחמד לפגוש אותך אז, בגלל הנסיבות לא הצלחתי לחזר אחריך כמו שרציתי".
קראתי את ההודעה, והדבר הראשון שעבר במוחי הוא שנפלתי על משועמם. בכל זאת, עניתי: "מה הנסיבות? מעניין אותי".
הוא כתב בחזרה:" בוקר טוב גם לך, בתי".
אני השבתי: "בוקר אור".
והוא המשיך: "בקשר לנסיבות, היית ממש מרשימה מכל מיני בחינות, אבל נעלמת. אז חשבתי שזה כמו שרואים שקיעה יפה של השמש, ואז זה נעלם".
למען האמת, כל הקטע הפיוטי פחות מרשים אותי ובינינו מה לי ולשקיעות יפות? אז השבתי, באמת בנימוס שאני פחות מתחברת לז'אנר של "נפגשנו ובואי נדבר עוד שבוע", הסברתי שהמומנטום עבר ואיחלתי לו בהצלחה.
ואז בום. כל הנימוסים נעלמו לו בשנייה. "מה?", הוא כתב, "לצערי, את לא מובנת. את לא נחמדה. את תופסת תחת בלי הצדקה. יש לך רגליים יפות. זה הדבר היחיד הטוב שאני יכול להגיד לך. את לא שווה את המאמץ".
הייתי צריכה לקרוא פעמיים את ההודעה כדי להבין מי שלח ובאיזה הקשר. אם כך, שאלתי אותו "למה אתה מסמס? אגב, לפני רגע כתבת שאני גם מרשימה, אז תחליט, רק רגלים יפות או מרשימה? כפי שציינתי, אתה לא מובן ואולי אני תופסת תחת כי, אגב, גם הוא מהמם. אבל לי לפחות יש על מה, עשיתי כמה דברים בחיים בכוחות עצמי ויש לי קבלות. כשיהיה לך מה שיש לי, גם אתה מוזמן לתפוס תחת. בינתיים, אני מציעה לך לשבת בשקט ולא להתעסק עם נשים שלא בליגה שלך. קפיש?".
ואז השתררה דממה. אחרי ההודעה ששלחתי, הרגשתי שמשהו קרה לצ'ארלס הבריטי, הוא פשוט התהפך לאחר שקיבל "לא", שכח את כל הנימוסים שהתחנך עליהם שנים על גבי שנים, והנה הפך מנסיך בריטי ללוחם דאעש.
וחשבתי שאולי לא הייתי נעימה, אבל גם לא מזלזלת ורעה בכוונה לפגוע. אבל גברים חיים ומונעים מאגו, הכל מתרכז שם. הרי גם אני קיבלתי מגברים סירוב ודחייה לא פעם ולא פעמיים, והמשכתי הלאה בלי הודעות נאצה או מסרים פוגעניים. כי זה ההבדל: אנחנו, הנשים, מונעות מהגיון ולא מאגו. אבל מה שבעיקר הבנתי זה שלא נותר לי אלא לפנות אליכם: מישהו מכיר פחח טוב? לא בשבילי, אלא עבור האחרון שאמר לי" לא".
