זמירה כרמלי, ראש מינהלת שירות לתושב במזרח ראשון לציון, לא מפסיקה לעבוד. היא אוספת תרומות מאנשים בודדים שמכירים אותה ועוזרת למשפחות מעוטות יכולת עם ביגוד, אוכל וציוד לבית. לא רבים יודעים אבל מתחת לבניין שבו היא גרה, יש מאגר של חפצים ורהיטים שאנשים תורמים והיא דואגת להעבירם למשפחות נזקקות.
"אני ראש מינהלת שירות לתושב במזרח העיר, אנחנו הצינור שמעביר תלונות מהתושבים לרשויות, אם תושב פונה אלינו בכל תלונה, אז אנחנו פונים לאגף שמטפל בזה, דואגים שיטפלו בכל ההיבטים וחוזרים אליו אחרי שאנחנו מוודאים שהבעיה נפתרה. אני חושבת שיש לי קשר מאוד יפה עם התושבים" היא מציינת, "אני עובדת בעירייה משנת 99' ובמקביל אני עוזרת למשפחות נזקקות באופן פרטי, הכול בצנעה", מספרת כרמלי, "כל דבר שהמשפחות צריכות אנחנו מנסים לעזור להם, במיוחד בחגים אבל גם בכל ימי השנה ובכל יום חמישי לקראת השבת. זה לא שיש איזשהו גוף שתורם לי אלא מדובר באנשים טובים שפונים אליי ותורמים לנו, אנשים שמכירים אותי ומצלצלים אליי. במהלך כל סוף שבוע אנחנו מכינים מארזים של מזון שאנחנו יכולים לחלק למשפחות נזקקות. תורמים לנו בחנוכה, למשל, קיבלנו סופגניות, ובכלל בחגים תורמים לנו כל מיני מצרכי מזון, אבל גם ביגוד שאנשים תורמים לנו ואנחנו ממיינים ומעבירים למשפחות. לפעמים זה גם ציוד כמו שולחן או מיטה, זה משהו קטן אבל משמעותי, אני עושה את זה כבר 25 שנה לפחות".
במסגרת עבודה ובמסגרת ההתנדבות לא פעם כרמלי נתקלת במצבים ומראות קשים. "היה פעם מקרה של ילד שנפטר ממחלה. פנתה אלי שכנה ואמרה שהמצב שם מאוד קשה, להורים אין בכלל אפשרות להרים שבעה והתגייסנו למטרה. הייתה גם היענות מטעם הרשות, הביאו אוהל וסיפקנו אוכל וכיבוד", היא נזכרת.
כרמלי מספרת גם על מקרים אחרים, "מישהי שאני מכירה ילדה ילד שלישי ולא היה לה כסף לחיתולים, אז מה אני יכולה לומר לה, למה היא עשתה ילד נוסף? עשינו מגבית ועזרנו לה. אני מדגישה שאני לא יכולה לעזור בגדול, זה אף פעם לא בגדול. פעם, היה לי בחורצ'יק צעיר מבני עקיבא שעזר לי לחלק חבילות מזון שהם היו אוספים בתנועת הנוער והייתה לנו תושבת שהיינו מניחים בלילה בכניסה לביתה חבילה במשך שנים. בוקר אחד הבחור הגיע מתרגש עם פתק שהיה כתוב בו 'תודה רבה על כל מה שעשיתם עבורי ועל כל העזרה במשך השנים, לשמחתי עכשיו שפר מזלי, אנא תעזרו למשפחה אחרת'. הצטמררתי מהעובדה שהיא לקחה רק כשהיא הייתה צריכה וזה מאוד ריגש אותי. חשוב להבין שגם עזרה קטנה היא עזרה גדולה. כשאתה נותן לאדם פרוסת לחם והוא רעב, אז הוא מרוצה ונהיה לו טוב באותו רגע. כמו שנאמר – כשאתה מציל נפש אחת כאילו הצלת עולם ומלואו".
רוצים להישאר מעודכנים?
כרמלי גם מספרת איך הרצון להעניק ולתת עובר במשפחתה מדור לדור, "קודם כל תודה לבורא עולם, אני לא הזדקקתי אבל אני גרתי במקום מאוד קשה. בילדותי בשיכון המזרח, העוני שרר בכל מקום בשכונה ואני זוכרת שאמי גידלה אז עז, תרנגולות וירקות בחצר והייתה מחלקת לשכנים את הביצים, את הירקות ואת החלב ואולי משם בא לי הצורך הזה לתת ולעזור. תמיד גדלנו על העזרה לזולת, אולי באמת משם באה לי כל עניין הנתינה." כרמלי מספרת גם שהצורך לתת הועבר גם לדור הצעיר, "כשביתי הייתה בכיתה א' היא נהגה לקחת כריך מידי בוקר לבית הספר ואז בוקר אחד מישהי התקשרה אליי ואמרה לי שזה "מאוד מסוכן מה שהבת שלך עושה, שהיא נכנסת לבית של אדם זר" ואני אמרתי לעצמי מה פתאום ילדה בכיתה א' נכנסת לבית של אדם מבוגר במקום ללכת לבית ספר? אז עקבתי אחריה והסתבר שאותו תושב שהיה מאוד מבוגר לא היה לו מה לאכול והיא חשבה לנכון שאם אין לו מה לאכול אז היא תיתן לו מידי בוקר את הכריך שלה. מאותו יום התחלתי לעשות שני כריכים, אחת לה ואחת לו, אז כנראה שזה בדם שלנו אבל אנחנו לא עושים את זה בגדול, אף פעם לא הייתה לנו את היכולת להעניק תרומות גדולות".
תספרי לי משהו עלייך שאנשים לא יודעים בתחום הנתינה?
"מתחת לבניין שלי יש עמוד ואני קוראת לזה 'בית התמחוי שלי', יש שם רהיטים ומי שרוצה בא ולוקח. אני באתי מבית דתי, אז הייתה בי אמונה שנוטעים בנו מילדות שאם אתה נותן משהו ומדבר עליו אז אין לך זכות על מה שנתת, כלומר זה צריך להיות בסתר וכאילו לא להלבין פני אחר ברבים. אבל כיום השיטות הן אחרות, צריך לפרסם ולדבר על זה, אז בפעם הראשונה אני משתפת פעולה עם אנשי הקהילה והמתנ"ס לעשות מעשה טוב, אבל אנחנו נעשה את זה במשותף ובקרוב נחליט מה הוא יהיה".
מי האנשים שתורמים ומתגייסים?
"תורמים לי אנשים פרטיים, הייתה לי קונדיטוריה במישור הנוף ושם היה אדם מקסים שמידי שבוע היה תורם לי עוגות ועוגיות והייתי מחלקת אותן. היו גם ירקנים שהיו מביאים לנו סחורה שלא נמכרה, זה תמיד אנשים פרטיים, השמועה עוברת מאחד לשני".
