כתף לכתף לצד משפחות החטופים: ביום שישי התקיים מפגן תמיכה נוסף במשפחות החטופים, כאשר אלפי אנשים יצרו שרשרת אנושית לאורך חופי ישראל, מחוף הבונים בצפון ועד חופי ראשון לציון בדרום.
ראש העירייה, רז קינסטליך, מסר ביום שישי: " תושבות ותושבים יקרים, היום התאחדנו על חוף הים כדי ליצור מיצג אנושי, חזק ומכונן כדי לומר שוב- לא נפסיק להילחם להשבת החטופים! את המיצג יזמו מטה משפחות החטופים והובילה אותו שלי שם טוב, שבנה עומר חטוף בעזה כבר כמעט 200 ימים. אנחנו שבים ואומרים – לא ננוח עד שכולם יהיו פה!
נעמוד כתף אל כתף לצד משפחות החטופים ונעשה כל מה שאפשר. אני מאחל לכם שבת שלום ושנזכה לבשורות טובות".
את המיזם הובילה שלי שם טוב מהרצליה, אמו של עומר. "בעיני עוצמה זה לבא ולעמוד מאחורינו בשקט, ללא סיסמאות ואז כל העם יבוא. זה מה שייצג את היותנו כתף לכתף בדיוק כמו השבויים והחיילים שלנו שם", אמרה שלי והסבירה אתמול כיצד נולד המיזם הנפלא: "לפני שבוע, במהלך ראיון שלי, פניתי לעם ישראל וביקשתי להגיע ולתמוך כתף לכתף בשקט. לא יכולתי לדמיין כמה דברי ייגעו בכל כך הרבה אנשים. אחד מהם היה עוז בנימין שלאחר שידור הראיון פנה אליי ואמר "שלי ביקשת ואני מתייצב" 'והציע לקיים שרשרת אנושית לאורך חופי הים. מאותו רגע יצרנו צוות עבודה ויצאנו לדרך וביום שישי הלב שלי התרחב לראות את חופי הארץ מתמלאים באלפי אנשים לבושים צהוב' עומדים איתנו כתף לכתף לאורך החופים. זה היה מפגן של עוצמה בו הרגשתי עטופה באהבה ובתמיכה של עם ישראל".
רוצים להישאר מעודכנים?
אמש (מוצ"ש) התקיימה בכיכר החטופים בתל אביב עצרת התמיכה השבועית למען החזרת כל החטופים והחטופות והפעם בסימן "לא חג ולא סדר – הצילו". בהודעת מטה החטופים נכתב: "בעוד 48 שעות יהודי הארץ והעולם ישבו מסביב לשולחן הסדר. השנה, עבור כולנו החג לא יהיה אותו החג ולא אותו הסדר שאנחנו מכירים, משום ש-133 מאחינו ואחיותינו נמצאים עדיין במעמקי מנהרות החמאס בעזה, ללא חירות וללא תקווה".
בין הדוברים היו גם רועי ואופיר אנגרסט, אחיו הצעירים של מתן אנגרסט, שחטוף ברצועת עזה. שני האחים אמרו: ״נשבעת אמונים למדינה אי שם ב-7 באוקטובר 2021. שנתיים לאחר שנשבעת קיימת את השבועה, היית המגן של מדינת ישראל והצלת עשרות של אנשים. שמת את החיים שלך בידיים של המדינה, אבל המדינה לא שמה את הידיים שלה בשבילך. המדינה הפקירה אותך ועוד 132 חטופים באותו יום וממשיכה להפקיר שוב ושוב בכל יום שעובר ושיש סיכוי להציל אם בכלל נשאר כבר את מי להציל. מפה אני פונה לקבינט: הנה ליל הסדר מתקרב והפעם נצטרך להשאיר כיסא ריק ולא לאליהו הנביא אלא למתן. אני פונה אליכם דייי! קברנו יותר מדי אחים ואחיות שהייתה להם אפשרות להיות בבית בהקדם. אני יודע שזה אפשרי להחזיר את אחי ואת כולם, אתם אחראים לזה שהוא נלקח מהמשפחה שלי והחובה מוטלת עליכם כי מתן תמיד אומר ש"פצועים לא מפקירים בשטח". אז אני דורש מכם שלא תפקירו שם את אחים שלנו".
