מי שנולד בשנות ה-60 של המאה ה-20 וגדל בראשון לציון, ודאי הכיר את יוסף שלחין ז"ל, שנפטר לפני ארבע שנים בגיל 92. שלחין היה במאי קולנוע, תסריטאי, מפיק ואמן ישראלי אשר יצר כ-14 סרטים לילדים ובני נוער, בינהם הסרט "הילד מעבר לרחוב" שזכה להצלחה רבה בישראל ובעולם.
רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות בראשון לציון?
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באייפון
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה ראשון לציון כאן והיו הראשונים לדעת
בנו, שאול שלחין, כיום בן 67, המשיך את דרכו של אביו והיה בעליה של חברת "שלחין הפקות" שהפיקה סרטים עלילתיים לילדים ונוער, בינהם "מבצע מאיה", "התמודדות" ו"תעלומה בכיתה", אשר צולמו בבתי ספר ברחבי העיר בשנות ה-80.
בחודש האחרון, לאחר שנים של דממה, החלה נכדתו של יוסף, סיוון שלחין, להעלות את הסרטים שלו ושל הוריה לרשתות החברתיות בעידוד בני משפחתה. כמו כן, ביחד עם משפחתה, היא מנסה להנציח את שמו של סבא יוסף שלחין ברחוב על שמו בראשון לציון.
שלחין, בת 38, נשואה ואם לשתי בנות. בשנים האחרונות היא עברה להתגורר בקיבוץ אולם עד אז היא התגוררה והכירה כל סנטימטר בראשון לציון.
"אבא וסבא היו אנשים מוכרים בעיר", מספרת שלחין, "הסרטים שהם יצרו נעשו עם ילדים שגרו כאן ושיחקו את הדמויות. לאחרונה, כשהעלתי את הסרטים לרשתות החברתיות, הרבה אנשים כבני 40 זיהו את עצמם כילדים. נוסטלגיה זה משהו שמדבר לכולם והצימאון לחזור ולראות את הסרטים נראה בהחלט ולכן אני מעלה לרשתות החברתיות את הסרטים של סבא ושל ההורים שלי".
הוריה של שלחין גרים עד היום ברחוב עין הקורא, והיא עצמה למדה בבית הספר הראשון בעיר, "חביב". שם גם הביא אביה לראשונה, תוכנית קולנוע. דבר שהיה מאוד ראשוני לתקופתו.
רוצים להישאר מעודכנים?
למה החלטת להחיות את הסרטים שוב אחרי שנים?
"דיברתי על זה עם הוריי. אני אדם שמתחבר לנוסטלגיה וחשוב לי שישאר משהו מכל העשייה הזאת, משהו שהוא הנוף הישראלי של שנות ה-80. נוף הילדות ונוף העיר. בשנים האחרונות, התחלנו לעשות תהליך של דיגטציה, שזה בעצם להעביר את הסרטים של מכונות הקרנה לדי וי די, זה עולה לא מעט כסף אבל חשוב לי להנציח את העשייה".
מאז מותו של יוסף שלחין, מנסה המשפחה להנציח אותו בעיר עם רחוב על שמו אך עד כה לא צלחו הנסיונות. "בעירייה השיבו לנו שכמעט אין רחובות חדשים בעיר שניתן לקרוא על שמם, ואמרו שכדאי לבקש כיכר על שמו. לאחר מותו של סבא, תרמנו את כל יצירות האומנות שלו לעיר, והדבר היחיד שביקשנו זה רחוב על שמו שלצערי עד כה שלוש שנים לא קיבלו שום התייחסות".
