לקראת בואה של השנה החדשה, האנשים המשפיעים בעיר מספרים ל"השקמה ראשון לציון" איך עברה עליהם השנה שהייתה תחת משבר הקורונה.
רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות בראשון לציון?
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באייפון
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה ראשון לציון כאן והיו הראשונים לדעת
מנהלת מחלקה במרכז הרפואי שמיר-אסף הרופא, ד"ר אירמה צור: "התקופה הזו מלמדת אותנו להנות מכל יום מחדש"
שנת תש"פ החלה עם תקוות ותוכניות רבות והייתה אמורה להיות שנה מעניינת ומאתגרת. בתחילת השנה מוניתי לתפקיד חדש, סגנית מנהל מחלקה פנימית ו' במרכז הרפואי שמיר-אסף הרופא.
התחלתי את תפקידי החדש בטיפול בחולים, סידורי עבודה במחלקה ולמידת מתמחים, סטודנטים וארגון. כשהגיע החורף החלו להגיע השמועות על מחלה ויראלית חדשה בסין. זה היה כל כך רחוק מאיתנו, ופתאום, הרחוק הזה התחיל להתקרב. בחודש פברואר זה כבר התחיל לשנות לנו את תוכניות, את השגרה ואת החיים.
במחלקה התבטלו לימודי סטודנטים, התחילו הכנות בבית חולים לקראת המחלה החדשה והדרכות למיגון הצוות. לאחר כחודש מצאנו את עצמינו עובדים במשמרות יום ולילה, בכירים יחד עם צעירים, אז הוטל סגר במדינה, ילדים ומבוגרים היו בבית, אין יכולת לבקר את ההורים, ואנחנו מבלים את חג פסח בבית חולים, עובדים קשה וללא שום הרגשת חג.
חולים קלים, חולים קשים, המאושפזים לבד ובלי ליווי משפחה. נוצר מצב שלמשפחות יש הרבה שאלות ואנו לא תמיד יכולים לספק להם תשובות. אין חופשים ואין מנוחה. החיים פשוט השתנו ונחלקו ללפני הקורונה ולאחר הקורונה.
פתאום מגיעה ההבנה עד כמה זה חשוב להנות מכל רגע בחיים, מכל שעה ומכל יום מחדש ועד כמה זה חשוב לתת חום ואהבה לקרובים. ואז לאחר חודש של הפסקה ורגיעה – שוב התחיל הגל השני, ושוב חולים קשים, ושוב משפחות שחלקן אף לא האמינו עד עכשיו בקורונה בכלל. יותר מזה – לא הבינו איך יקיריהם הגיעו למצב חמור כזה שהם אפילו לא יכולים להיות על ידו, לתת לו חיבוק ולפעמים אפילו לא מספיקים ולא יכולים להיפרד ממנו.
התקופה הזאת מלמדת אותנו להנות מכל יום מחדש, לתת יד אחד לשני, להעניק עזרה לזולת ולאהוב ולשמור על קרובים שלנו. אולי יש דברים שלא נספיק לעשות, ולא נוכל להחזיר את הגלגל הזמן אחורה ולתקן טעויות.
אני מאחלת שלכולם תהיה שנה טובה, שנה בריאה, מוצלחת ושמחה. חשוב מאוד לשמור על עצמיכם ועל הקרובים שלכם. וזאת, בין היתר, בעזרת מילוי על הוראות פשוטות: מסיכת פנים, ריחוק חברתי והיגיינה.
מנהלת בית הספר רמז, לימור חכמון: "מקווה שניקח מהתקופה הזו את הדברים הטובים"
לפני ארבע שנים, הגשמתי חלום גדול להפוך למנהלת בית ספר. אמנם ידעתי שהגשמת החלום היא רק צעד אחד קטן כי בחובו הוא טומן את כל החלומות הקטנים שרקמתי עמוק במחשבותיי. איך אני משאירה חותם בעשייה החינוכית בדרך בה אני מאמינה, איך אני סוחפת אחרי מורים, תלמידים והורים.
אף אחד לא הכין אותי לאתגר הגדול ביותר: לנהל בית ספר בתקופת מגפה עולמית. הכל כל כך חדש ומטלטל ולא ידוע לאן יוביל היום שלמחרת. פתאום הכול משתנה, צריך לשנות דברים תוך זמן קצר, לעבוד 24/7 כשהתקשורת משתנה לטכנולוגית והזום נכנס "בסערה" לחיינו, לנהל בשלט רחוק, לשדר עוצמה וחוסן על מנת להוביל את הצוות להאמין בעצמו.
לא מדובר רק על למידה. לרגע שוכחים את הנפש שצריכה ללמוד מהו ריחוק רגשי. ובכל אלה, לא לוותר לעצמי, להמשיך קדימה כי ממני מצפים להוביל ולהגשים את החלום, לבנות תכניות לימודים עם אותן מטרות שהצבתי, אך בדרך שונה, חווייתית הרבה יותר מפעם. בין היתר, לחלק את הכתות לקפסולות כשלעולמנו נכנסים מושגים חדשים שלא היו שגורים בפינו קודם.
יש משהו שהמגפה הזו הביאה וגם כאשר תלך אולי נבין שישנן דרכים אחרות, לא פחות טובות, שיכולות להביא להצלחות גדולות. ראינו שהדבר אפשרי. אסיים בתקווה שהמגיפה תיגמר בהקדם ולמרות הקשיים ניקח מהתקופה הזו את הדברים היפים והטובים שלמדנו על עצמנו ועל הייעוד שלנו.
רוצים להישאר מעודכנים?
הרבנית ליסה דדון: "האמונה שבשליחות שלי היא זאת שנותנת לי את הכוח להמשיך"
אנו נמצאים בעיצומו של יום ראש השנה, ובסיומה של שנה מאתגרת, מחשלת, מלמדת ומחזקת במיוחד. שנה שהביאה התמודדות בכל מכשולי החיים, שנה שבה חגגתי את גיל 50, שבו אנחנו מבינים, שהקב"ה הביא אותי כדי ללדת משהו לחיי.
בשבילי החיים הם מסע של אמונה. מסע שאני צועדת 50 שנה בדרך המלך, דרכי היחידה. כבר עברתי חצי ממאה. בפרקי אבות כתוב: "חמישים לעצה". אני מנסה במסירות נפש להמשיך לייעץ ולעזור, לעמוד בכל כאב, קושי, משבר וניסיון. לעמוד בכל המקרים הקשים, ההודעות הכואבות, כאב הרווקות, מעוכבות ההיריון, הנשואים הטריים שעל שלום בית נלחמים, הבריאות שחסרה לכולם, קושי הפרנסה, המחלה הנוראה והקורונה שמגיעה.
בכל העמוס הזה אני שואלת את עצמי: "אבא אם ככה העומס בטלפון שלי, איך אתה עומד בעומס שלך?"
אני מאחלת לעצמי לכבוד השנה החדשה, להמשיך בדרך מלאה במשמעות והרבה סיפוק. לזכות ולהזדכות. נכון שלא פשוט להיות פשוט ולפעמים זה קשה ומעייף להיות "ליסה דדון". אבל האמונה שבשליחות שלי היא זאת שנותנת לי את הכוח להמשיך. בימים האלה של הקורונה, זוהי התרופה: האמונה.
על ידי ההתחזקות הפנימית, הקבלות, זיכוי הרבים, התפילה, דווקא בימים שמידת הדין מתוחה עם ישראל צריך להתאחד. אני מאחלת לכולנו בריאות ושנה טובה. שנזכה לעשות תשובה אמיתית ועוד נראה ימים טובים. "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה".
צילום: ארן חן
