איתי שלי אהוב, אני יושבת וחושבת מה אני כבר יכולה לכתוב לך שאתה לא יודע? לספר לך מה מתרחש אצלנו? איך אנו מרגישים? הרי את כל זה בוודאי אתה יודע כי אתה מתבונן בנו ממרום.
25 שנה בלעדיך היית מאמין? קשה לי מאוד לתרגם את כל השנים האלו למושגים של זמן ואפילו נראה לי לעיתים לא הגיוני שאנחנו כל כך הרבה שנים בלעדיך ועוד הרבה שנים לפנינו.
אם אתה שואל מה עבר עלינו מאז, אספר לך שכבר מההתחלה, אבא ואני החלטנו לבחור בחיים. לאורך השנים הובילה אותנו ההבנה ש"איתי אהב יותר מדי את המשפחה שלו מכדי לראות אותה מתפרקת". כן, זאת המחשבה שמנחה אותנו לאורך כל אותן שנים.
הרבה דברים עברו עלינו בשנים האלו, התמודדנו עם אתגרים לא פשוטים, אבל בעזרת השם – יכולנו להם. כל האחים שלך התחתנו ונולדו לך עד עכשיו חמישה אחיינים. הגדול שביניהם חוגג 16, היית מאמין? כל האחיינים מכירים את הסיפורים עליך ומשתפים את סיפורך בגן הילדים ובבתי הספר. גם החברים שלך, שהפכו בעצמם להורים לילדים בוגרים, מקפידים לבקר אותנו, לשמור על קשר הדוק והם מצליחים לרגש אותנו בכל פעם מחדש.
רוצים להישאר מעודכנים?
והגעגועים לא מרפים. כמיהה שלא מרפה למשהו שאין לו למעשה תקווה, ועדיין אמשיך לחלום בשבילך את כל אותם דברים שיכולת להגשים ולא הספקת. אני אמשיך להתייעץ איתך במחשבות בכל הנושאים שנהגנו לשוחח עליהם.
ואולי גם הזמן לא יספיק כדי להגיד לך שוב ושוב עד כמה כולנו אוהבים אותך, עד כמה היינו גאים בך, עד כמה אתה חסר. ואתה תמשיך להתפלל בשבילנו מלמעלה, כי אנו חיים בזכותך ואתה ממרום – נותן לנו את הכוח להמשיך.
אוהבת אותך תמיד, אימא.
