לאבי חיים, סגן ראש העיר ראשון לציון, קעקוע על ידו הימנית. "אמא", כתוב שם. "זה שם כדי שתמיד אוכל להסתכל עליו", מספר חיים, "הקשר המיוחד שלי עם אמא ז"ל היה משהו שלא בנמצא היום. אין בוקר שלא שתיתי אצלה קפה ואין ערב שלא עברתי אצלה לפני שנכנסתי הביתה, לומר לה לילה טוב ולשמוע איך עבר היום. זה היה סדר היום שלי. אני הבן הבכור והקשר בינינו היה הדוק מאוד".
רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות בראשון לציון?
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באייפון
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה ראשון לציון כאן והיו הראשונים לדעת
לפני כשש שנים הרגישה רינה חיים, אמו של אבי, כאבים בברך. היא התלוננה מספר פעמים, אבל אף אחד לא חשב שכאבים בברך זה עניין רציני, במיוחד לאור העובדה שהיא היתה אישה אנרגטית מאוד בלי רגע דל. באחד הבקרים קיבל אבי טלפון שבישר שאמו ואביו נמצאים יחד בבית חולים בבדיקות וש"משהו נראה לא תקין בברך".
"היא התקשרה וביקשה אונקולוג בשעה שלוש וחצי", הוא מספר, "בשבע בערב, לאחר שהפעלתי את כל העולם, היה לה תור מסודר. משם שלחו אותנו מיד לבית החולים איכילוב. ערכו שם בדיקות נוספות וכששמענו את הבשורה חשכו עייני. סרטן בכל הגוף. כשרואים את התוצאות שחור על גבי לבן העולם מתמוטט, בשנייה הזאת. אבל אני אחד שלא עוצר ועברתי את כל הרופאים במדינה. אין רופא ואין בית חולים שלא הייתי אצלו, כולל הרב פירר ורבנים נוספים. היינו בין ייאוש לתקווה – 95 אחוז אמרו שאין תקווה, עד שבא רופא אחד שאמר שיצליח להציל אותה, אבל זה לא הצליח. זה היה שבוע שלם של חיפוש תקווה ושלושה חודשים נוספים של ניסיון להציל את אמא. אבל אתה מבין שיש מלחמות שאי אפשר לנצח בהן, לא משנה כמה תשתדל ותהפוך את העולם".
כשלושה חודשים שבמהלכם עברה טיפולים אינטנסיביים, ביקשה האם מבנה: "קח אותי הביתה. אני רוצה לחיות, אבל מצד שני אני לא רוצה למות בבית חולים", אולי משום שהרגישה שהסוף מתקרב. אבי הקשיב לאמו והחזיר אותה הביתה. האחים עשו תורנות מי נשאר ליד אמא, וביום שבת אמר אבי לאשתו שהוא מרגיש שהוא חייב ללכת לאמא, למרות שזה לא תורו.
רוצים להישאר מעודכנים?
"הלב קרא לי אליה", הוא מספר בכאב, "הגעתי ונשארתי לישון אצלה, לידה במיטה, כשאני מחזיק לה את היד כל הלילה. בבוקר יום ראשון, כשהתעוררתי, יצאתי מהמיטה והסתכלתי עליה. נראה היה לי שהיא לא נושמת – בית החזה לא עלה וירד. קראתי לאחי שיבדוק אותה, והוא טען שהיא חמה והכל בסדר, קראתי גם לאבא שלי והוא זה שבישר לי את הדבר הכי קשה בחיים כשאמר: 'היא לא נושמת. אמא מתה'. הרגעים שאחרי היו קשים, סוג של אי שפיות, של צעקות ושל בכי, כי אי אפשר באמת לקבל את המוות, להבין שלא נתראה שוב לעולם. זה משהו שהשכל הישר לא תופס".
כשאבי חיים מספר על אמו, אי אפשר להישאר אדישים, ואף עין לא נשארת יבשה, כולל שלו. לאחר פטירתה, רינה ז"ל, שהיתה בת 63 במותה, הוא החל לכהן כחבר מועצה. כיום הוא משמש כסגן ראש העיר עם יומן מלא מבוקר ועד ערב. "העבודה מצילה אותי", הוא מתוודה, "כל זמן שאני עסוק, המחשבות לא נודדות והעצב לא משתלט. העזרה לאנשים ממלאת אותי במקום שיש חור גדול".
דור
תנוחמו מן השמים אבל דע שבקרוב תהיה תחיית המתים ואם תאמין חזק תזכה לראות את אמך שוב
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
זכיתי להכיר אותה, הייתה אישה מיוחדת מאוד,
היתה תמיד מלאת אנרגיות. ת.נ. צ.ב.ה