"אנשים טובים עוזרים לי, מביאים לי אוכל. עליתי לארץ עם ההורים שלי אחרי המלחמה ואין לי אף אחד כאן בעולם. מי ידע שככה יהיה", כך מספר בכאב קרול רייס, תושב ראשון לציון בן 72, בן לניצולי שואה שמתגורר במרכז העיר במחסן שהוסב לדירת חדר בגודל 25 מטר. החלום שלו צנוע: הוא מקווה לא ישכב כל היום בדירת החדר שלו ושיגיע מישהו פעם ביום לדבר איתו ולקחת אותו לטייל.
רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות בראשון לציון?
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באייפון
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה ראשון לציון כאן והיו הראשונים לדעת
דירתו הקטנה של רייס מוזנחת מאוד. כבר בכניסה למקום מקדם את הבאים ריח חזק של שתן. זבובים רבים נמצאים בחלל החדר, הרצפה דביקה, ומעט הריהוט שנמצא בביתו כולל מיטה, מטבח קטן, שולחן וכיסא. בשנים האחרונות, הוא מספר, הוא מתקשה ללכת ונעזר בהליכון.
"נולדתי בסלובקיה", מספר רייס, "הורי היו שניהם בשואה ובדרך נס ניצלו. אבי היה עם הפרטיזנים וריגל לטובת הרוסים, והגרמנים נתנו פרס לראשו אבל ללא הצלחה. אמי הוחבאה במלחמה בבית של משפחה קרובה של נשיא סלובקיה. מה שהציל אותה היה שהיא היתה תופרת במקצועה ותפרה לכל עשירי סלובקיה, במיוחד לאח של הנשיא ומשפחתו. היו לה ידיים טובות ושמה הלך לפניה, אז החביאו אותה בשביל האינטרס שלהם, לא כדי להציל אותה".
רוצים להישאר מעודכנים?
רייס נולד לאחר המלחמה, בשנת 1947, וכשהיה בן תשע נולדה לו אחות. ההורים נשארו בסלובקיה כי לא התאפשר לצאת משם עד אמצע שנות ה-60, ובהמשך עלו ארצה. הוא גרוש ואב לשני ילדים שהקשר עמם רופף וחי מקצבת נכות. קניות הוא עושה פעם בשבוע במעט כסף שהוא מקבל מהמדינה, ובנוסף יש כמה אנשים שעוזרים לו, נכנסים לבקר אותו ומביאים לו מעט אוכל. "קשה היום במדינה", הוא אומר, "הייתי שמח אם מישהו היה מגיע פעם ביום, מדבר איתי ומוציא אותי לטיול בחוץ. אני לא יכול ללכת לבד, אני יכול ליפול".
דורון
מישהו מכיר או יודע היכן הוא מתגורר?
איך אפשר ליצור איתו קשר?
תודה.