רבקה וייס, ניצולת השואה הערירית בת ה-94 מראשון לציון שמוכרת בעיר בשל הפעילות בביתה עם המתנדבים שסבבו אותה, עמדה השבוע במרכזה של פרשייה קשה, שנחשפה בחדשות ערוץ 13 עם כתבתו של יוסי אלי על התעללות לכאורה מצד המטפלת שמלווה אותה תקופה ממושכת. לפי טענת המתנדבים ושל וייס עצמה, המטפלת ניתקה אותה מהעולם החיצון – היא אסרה עליה לקבל ביקורים ולפגוש אנשים, ואף מנעה ממנה לשוחח בטלפון עם חבריה ומכריה.
המשטרה, שהנושא נמצא כעת בטיפולה, חוקרת אם ההתעללות היתה מילולית ונפשית או גם פיזית. במקביל עורכי הדין של וייס בודקים האם המטפלת ניצלה את וייס כלכלית. נכון לעכשיו, וייס הוצאה מביתה לבית האבות "נאות אחוזה" בנס ציונה, שם היא מוגנת.
רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות בראשון לציון?
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באייפון
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה ראשון לציון כאן והיו הראשונים לדעת
מכריה של וייס המומים ממה שטענה שעברה. ראובן בריינר מרשפון מכיר את רבקה וייס מילדות – אמו ברוריה ודודתו שהו עמה במחנה ההשמדה, והוא מספר כי "את רבקה אני מכיר מאז שאני זוכר את עצמי. יש לנו תמונות משותפות גם בבית של רבקה וגם אצלי. היינו מתראים בחגים אצל ההורים שלי. לרבקה לא היו ילדים וגם לא לדודתי – שתיהן היו במחנה ועבדו עם רעל וחומרי נפץ, וכנראה שבשל כך הן לא הצליחו להביא ילדים".
בריינר מוסיף כי "סם החיים של רבקה היה לדבר, ולקחו לה אותו. הרחיקו אותה מכולנו בטענה שיש לה דמנציה. ניתקו אותה מהעולם החיצון, לא נתנו לה לדבר בטלפון ולראות אורחים, הרחיקו את כולנו. אני לא מאמין למה שאומרים. דיברתי איתה היום בבוקר אחרי שעברה לבית אבות והיא נשמעת מאושרת, מסרה לכולם ד"ש, זיהתה את קולי מיד. רוחצים אותה, מאכילים אותה ומטפלים בה אחרי הרבה זמן".
משה וסרמן, מנהל בכיר באגף התעשייה, פעיל חברתי שמתגורר באזור, מכיר גם הוא את רבקה ומספר כי לפני שנתיים הגיע לבנות לה ארון לחדר וכך התחילה ההיכרות ביניהם. "לפני כמה חודשים רציתי לבקר אותה", הוא מספר, "והאפוטרופוסית שלה לא אפשרה בטענה שהיא אחרי אשפוז ושצריך לתת לה לנוח. אמרתי לאפוטרופוסית שאני חושב שהיא עושה טעות שהיא מנתקת אותה מאנשים כי היא נובלת, אבל לא היה עם מי לדבר. אני מוכן להקריב את החיים שלי בשביל רבקה. כל המשפחה שלי מכירה את הסיפורים על רבקה. כיום אני נכה 100 אחוז עם גידול בלב, לפני ניתוח, אבל עדיין לא מוותר על רבקה".
מנגד, זיו נחמה, הפעיל החברתי שמוכר מאוד סביב העשייה של רבקה, מציג תמונה אחרת. "אני מלווה את רבקה כבר כמה שנים", הוא מעיד, "מאז האשפוז השני שלה מצבה הידרדר. הגעתי אליה הביתה והיא לא ממש זיהתה אותי, מלמלה כל הזמן בכמה שפות וכל הזמן חזרה על המילים 'לחזור הביתה'. כמה שאמרתי לה שהיא בבית, היא לא הבינה. למיטב הבנתי, האפוטרופוסית ניתקה את קו הטלפון בביתה כדי לאפשר לה לנוח בשל מצבה הנפשי הלא פשוט. עקב הכתבה הוציאו אותה לבית אבות, ואני לא יודע כמה זה יעשה לה טוב, להוציא אותה מהסביבה הטבעית שלה עם סכומי עתק של 900 שקלים ליום. לדעתי בגיל כזה היא צריכה את הבית והמקום המוכר לה. מה יקרה אם היא תרצה לחזור הביתה? אף מטפלת לא תרצה לטפל בה מהפחד שיעלילו עליה דברים. סוף מעשה במחשבה תחילה. הדברים לא נעשו כראוי".
רוצים להישאר מעודכנים?
נילי שץ, עורכת דין לענייני משפחה וירושה, היא חלק מהמתנדבים שמנסים לסייע לרבקה ואף לקחה על עצמה את התיק. "דיברתי עם רבקה", היא מספרת, "אני אמנם לא רופא, אבל היא היתה צלולה לחלוטין. היא מתמצאת במקום ובזמן, תאריכים וכדומה, בטח לא משהו שמראה על דמנציה ובטח לא בשלב מתקדם. צריך לבדוק את האפוטרופוסית ואת כל הכספים שיש בחשבון, כל הכספים שיצאו. לרבקה יש את התשלומים שהיא מקבלת, את קצבת השארים של בעלה המנוח ואת הפנסיה שלו. אין לי ספק שהיא סבלה מהמטפלת שלה, אולי לא פיזית, אבל היא לא נתנה לה לקום מהמיטה, לא הסכימה להחליף לה וצעקה עליה. את הדבר הדחוף הצלחנו לעשות – להוציא אותה מהבית. הגשתי תלונה במשטרה בשם כל האנשים שראיינתי, ונשאר לבדוק מה עשו עם הכסף בשנים האלה. יכול להיות שכולנו טועים אבל צריך לבדוק את הנושא ביסודיות".
מהאפוטרופוסית של רבקה וייס נמסר: "משנת 2015 אני האפוטרופוסית של רבקה בגוף, ומשנת 2015 על רכוש. ליוויתי את רבקה כל הדרך. לצערי, מצבה הידרדר לאחר האשפוז האחרון והיא היתה צריכה שקט. רופא פסיכיאטרי היה מגיע לבקר אותה פעם בשבוע. הכל נמצא בדוח. בשל מצבה הרפואי היא גם המציאה דברים. ניתן למשטרה לחקור את המקרה. הכי חשוב, שיהיה לרבקה טוב".
ציון
ברור שנגנבו , שלטון הקומוניסטים גנב לניצולי השואה 60% מהכסף