יותר מ-20 שנה שלאה כהן סובלת ממחלת כליות. כהן, בת 59 מראשון לציון, עברה טיפולים להסרת אבנים באמצעות ניתוחים שונים ולא מעט טיפולים, ולפני כשנתיים וחצי קבעו הרופאים כי עליה לעבור השתלת כליה ועד אז עליה לעבור דיאליזה. כהן שהייתה עדה לתהליך ולטיפולי הדיאליזה, שאותו עברה חברתה ללא הצלחה ובסופם הלכה לעולמה, החליטה בכל תוקף לסרב לכך, ולבחור באפשרות השנייה של השתלה, והחלה בחיפוש אחר תורם מתאים. היא לא האמינה שאי ספיקת הכליות תטיל איום ממשי על חייה ומי שבסופו של דבר תציל אותה תהיה כלתה, אם נכדיה, אושרת כהן, בת 39, שהחליטה לתרום לה כליה.
אושרת כהן בדרך לחדר הניתוח
"ברגע שהתחיל כל העניין, לאה התבשרה שהיא צריכה תורם כליה. היו ניסיונות אחדים למציאת תורם אבל הם לא צלחו. מתחילת הדרך אושרת אמרה: 'לאה, תדעי, אני אציל אותך'. אבל לאה נמנעה וסירבה לכך, וכל הזמן אמרה לה שהיא בכלל לא רוצה שתחשוב על זה כי היא האמא של ארבעת נכדיה", מספר יעקב בעלה של לאה.
אושרת היא אם לארבעה, אורין (12), תהילה (9), הודיה (7) ויעקב (3). "היא עשתה את זה ממש מאחורי הגב שלנו. אף אחד לא האמין בכלל שיש לה את אותו סוג דם. ידעתי שהיא רוצה לתרום אבל לא ידעתי שזה עד כדי כך רציני", מספר בעלה של אושרת, אבי כהן, בן 38. "המצב של אמא נהיה ממש גרוע וכבר לא הייתה ברירה, אמרו בוועדה הרפואית שחייבים שאמא שלי תדע שהיא התורמת כי חששו שהמצב יחמיר ורצו לזרז תהליכים. זה היה יכול אפילו להגיע למצב של מוות".
הסירוב המתמיד לתרומה והדאגה לבריאות כלתה ולביטחון נכדיה מצידה של לאה המשיך למרות המצב החמור. ומנגד הזמן שלא שיחק לטובת המשפחה ועצות הרופאים אולי ללכת על אפשרות אחרת בגלל המצב המשפחתי העדין – לא גרמו לאושרת לשנות את דעתה.
רוצים להישאר מעודכנים?
בבוקר יום ראשון, הנר השישי של חנוכה, התבצע הניתוח בבית החולים "תל השומר". החותנת והכלה הובלו לחדר הניתוח בליווי המשפחה. אלו היו שעות מלאות דאגה, דמעות, וחשש עבור המשפחה שבסופן בשעות הלילה היו השתיים זו לצד זו. ברגעי התאוששות אוחזות ידיהן, וללא מילים – רק מביטות ומעבירות את המסר של האהבה שמבחינתן לא תלויה בדבר.
אבי שעדיין מנסה להתאושש מהמצב, ונטל באותו יום כדורי הרגעה להפגת המתח, אומר: "התאחדנו כולם ביוזמת אושרת. הייתי באותו היום סהרורי ולא הפסקתי לבכות מהלחץ ששתי הנשים הכי יקרות לי נמצאות בחדר הניתוח. לא שמעתי על דבר כזה שכלה רוצה להציל את חמתה. זה לא קשור לכסף ולא לשום חומריות או כל דבר אחר היא רק רצתה להציל את אמי. מאז מתמיד היא השרתה עליה ביטחון".
"גם עכשיו אחרי הניתוח לאה עדיין חושבת ודואגת לאושרת. קשה להסביר את הקשר ביניהן הן ממש כמו אחיות. אין לי מילים בפי וגם לא במוחי ובמחשבתי להגיד על אושרת. היא האור והאושר של המשפחה שלנו. היא עשתה מעשה אצילי", הוא מסכם.
