חלק גדול מכם יישמע את השם אפרים סידון, יעוף אחורנית בזמן וייזכר תוך כדי חיוך בעיקר בפרצי נוסטלגיה ובתוכניות "קרובים קרובים" ו"ניקוי ראש" שככל הנראה גם לא ישכחו עוד שנים רבות, או בקריאת אחד מספריו הרבים שממש ברגעים אלו החדש שבהם נכתב. אך עבור סידון בן ה-71, אין כל רצון להתעסק בנוסטלגיות, היוצר הוותיק מביט קדימה, ולא מוכן לנוח לרגע קט והעובדה שהוא סופר, עיתונאי, תסריטאי ומחזאי ישראלי שבראש מעיינו הסאטירה.
רוצים להישאר מעודכנים? הורידו את האפליקציה שלנו
"אמא שלי חלמה שאני אהיה פקיד בעירייה ושאביא משכורת קבועה", מספר סידון בחיוך, "ולא אחד כזה שיושב וכותב, אבל כבר בילדות במקום שישמור עליי בייביסיטר בבית הייתי הולך עם ההורים להצגות" אומר סידון, ומוסיף, "גם אני לא חשבתי שאלך בכיוון הזה, חשבתי שאולי אהיה כדורגלן ובסופו של דבר כתבתי המון כי בכלל רציתי להיות שחקן". אך בניגוד לתכנית ההורים, כשסידון למד באוניברסיטה העברית בירושלים היסטוריה ותיאטרון, החלה חיבתו לכתיבה להתגבש והיא זו שכל הנראה בחרה בו. "הכול הלך נורא מהר. כבר בגיל 28 מבחינתי הייתי מלך העולם. כתבתי תכניות טלוויזיה וספרים. זה היה הרבה עניין של מזל. הייתי בתקופה הנכונה, במקום הנכון ועם אנשים הנכונים. ובגיל 30 כשכתבתי את 'זהו זה' כבר היה לי ברור שזה הכיוון שלי בחיים".
האם אי פעם נמנעת לכתוב על נושאים מסוימים?
"לעולם לא. בהומור אין דבר כזה פרות קדושות, אני לא חושב שיש גבולות להומור או לסאטירה. כל דבר שהוא אנושי אפשר לצחוק וללגלג עליו".
כסאטיריקן על איזו דמות היית "חוגג" כיום?
"אני לא חושב שיש דמות שלא היית חוגג עליה. יש נבחרת של דמויות בפוליטיקה. לחשוב שהאנשים האלו מנהיגים אותנו זה ממש גורם לי לפריחה. קשה לי להצביע על מישהו שמאוד חכם, מבריק או מעורר השראה בפוליטיקה הישראלית, אחד כזה שאתה יכול להגיד לילדים שלך שזה מנהיג".
מה דעתך על הטלוויזיה החינוכית והשינוי שעברה בשנים האחרונות?
""קרובים קרובים" נוצרה לפני המון שנים והחינוכית שקעה והגבילו אותה. כבר ממילא היא היתה בגסיסה איטית ולא יכלו להרים סדרות כמו פעם".
יש יצירה מסוימת שלך שאתה יכול להגדיר אותה כגדולה מכולם?
"עסקתי בהרבה מאוד תחומים אבל בתחום הטלוויזיה אני אוהב את הסדרה "חצי המנשה" אפילו יותר "מקרובים מקרובים". היא נורא מקורית ואני לא חושב שמישהו אי פעם ניסה לעשות הומור מהתנ"ך", הוא מציין.
רוצים להישאר מעודכנים?
החודש יוענק לך פרס ראש עיריית ראשון לציון וזאת בצל החקירה על החשדות לשחיתות בעירייה.
"אני לא אוהב שחיתות אבל זה מה שיש וקודם כל עוד לא הוכחה אשמתו של ראש העיר. אבל בכל מקום שאתה זורק אבן יש מישהו שזכאי לכאורה, זה לא כל כך נעים. קשה היום למצוא מישהו שמעניק פרסים מטעם המדינה שלא נמצא בחקירה. אני כל שבוע נמצא בהפגנות נגד השחיתות בתל אביב".
מה תהיה היצירה הבאה שלך?
"עכשיו אני מסיים ספר קצת פוליטי לילדים 'בארץ יען – כי' ארץ של בנות יענה, שטומנות את הראש בחול כי מבחינתן מה שהן לא רואות לא קיים, עד שיש יום אחד סופת חולה מעיפה את כל החול במדינה ואז כולן נחשפות לעושרו של המלך ולא ניתן כבר להתעלם מזה".
הפוליטיקה ומצב המדינה מעסיק אותך רבות, באיזה עולם יחיו נכדיך בעוד עשר שנים?
"יש לי שלושה נכדים והם יחיו או בעולם מאושר ונפלא שבו הרובוטים יעשו הכול או בעולם אומלל שהרובוטים יעשו הכול והדור הצעיר יהיה מחוסר עבודה. כל הנטייה לתמיכה באנשים כמו טראמפ ודומיו לא מעודדת ואני לא צופה טובות וגדולות לדור הצעיר. אומנם מבחינה הרפואה ומבחינה טכנולוגית הכול יתקדם ותהיה אריכות ימים אבל השאלה מה יהיה להם בחיים, והאם יהיה להם מה לעשות עם זה".
