כמעט מיד אחרי שהתחיל לשיר, קיבל טל מזרחי סימון כחול מקרן פלס ואסף אמדורסקי וברבע האחרון של השיר גם סקעת הצטרף. סטטיק ובן אל היו סקפטיים, אבל ילד הפלא מראשון לציון גרם גם לאחרוני המפקפקים לקבוע באופן חד משמעי – ראשון לציון חזק על מפת "הכוכב הבא לאירוויזיון".
מזרחי בן ה-22, נולד בבת ים ועבר לראשון לציון כשהיה בן שנתיים. בכיתה ז' התאהב באמריקן אנג'לס ובעקבות האהבה הפתאומית קנה גיטרה והתחיל לנגן. בראיון ל"השקמה ראשון לציון", הוא מספר: "למדתי בבית ספר מקיף ט' שם למדנו גם פיתוח קול ונגינה. לקראת מופעי סוף שנה נורא התרגשתי, התכוננתי המון, הבטיחו לנו שנופיע בהיכל התרבות בראשון לציון, אבל הופענו במרתף של ראשון לציון באולם קטן ומעפן. הצטרפתי ללהקה הייצוגית של בית הספר כשהייתי בכיתה י"א. הופעתי ביום העצמאות שם עמדתי מול אלפי אנשים והבנתי שזה המקום הטבעי שלי, זה מה שאני רוצה להיות כשאני אהיה גדול- רוקר".
את מי אהבת, כמו מי רצית להיות כשתהיה גדול?
"בון ג'ובי. להקות רוק בריטיות, לינקין פארק, בעיקר להקות 'שיער' כאלו. אגב, הייתי בהופעה של לינקין פארק חודש לפני שהסולן שלהם החליט להיפרד".
ומה לגבי מוזיקה ישראלית?
"לא ממש. בעצם יש מישהו אחד שאני ממש אוהב יש לו נשמה של רוקר – גידי גוב. אני מדבר ברצינות".
איך הגעת להופיע ברחוב?
"טיילתי עם אקסית בברלין ובתחנת רכבת היה מישהו מגניב עם שיער ארוך, לבוש ג'אנקי שניגן על גיטרה. נגנבתי לגמרי. שאלתי אותו אם אני יכול לקחת ממנו את הגיטרה ולנגן, ביצעתי שיר אחד והתאהבתי. אנשים הסתכלו עליי והיה לי הכי כיף בעולם, ואפילו שני אנשים שמו לי יורו. הרווחתי שני יורו בשתי דקות. כשחזרתי לארץ הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות – לגרום לאנשים לשיר ברחוב. יצאתי עם גיטרה לאיזור קניון הזהב, המדרחוב והתחנה המרכזית, והיה מאד מוצלח".
איך היו התגובות להחלטה לשיר ברחוב למחייתך?
"המשפחה התנגדה, הסתכלו על זה בעין עקומה, זה נראה להם כמו סוג של קבצנות, אבל הסברתי להם שזו אמנות וזו דרך לגרום לאנשים לשמוח. אנשים רואים אותי ורוקדים והיום אפילו ההורים שלי שהתנגדו בהתחלה, רואים איך מתלהבים ממני ולגמרי תומכים בי. הם עדיין טוענים שאי אפשר להופיע ברחוב לנצח אבל אני מתכנן כבר את השלב הבא".
מזרחי כאמור, לוטש עיניו אל האירוויזיון שייערך השנה במאי בליסבון בירת פורטוגל. זו לא תהיה הפעם הראשונה שזמרי רחוב ייצגו את מדינתם באירוויזיון אם מזרחי אכן יגיע לשם. אריק פּאפּיליה שייצג את אוסטריה באירוויזיון 2007 עם השיר – Get A Life – Get Alive היה זמר רחוב מצליח בארצו ובדרך לתחרות שהתקיימה באותה שנה בהלסינקי יצא למסע חוצה אירופה במהלכו הופיע בכיכרות מרכזיות בעשרים ושלוש ערי בירה בעיר. בשנת 2008 קרואטיה יוצגה על ידי מיראן האג'י וזלאטקו פטרוביץ' פאיו אשר היו ידועים בתור צמד זמרי רחוב שהופיעו בכיכר המרכזית של אופטיה במשך 50 שנה.
רוצים להישאר מעודכנים?
יש תקדימים לזמרי רחוב באירוויזיון, אבל לא בהצלחה כבירה. הסגנון שלך יתאים?
"בוודאי. להקת לורדי זכתה עם שיר רוק. היו עוד כמה שירי רוק מוצלחים מאד בתחרות. נורבגיה בשנת 2005 עם שיר בסגנון להקת 'קיס', פינלנד בשנת 2008 עם שיר רוק בפינית. אני צופה בתחרות בשנים האחרונות. אהבתי את השיר HEROS שזכה בשנת 2015 מטעם שבדיה, השנה מאד אהבתי את מולדובה שיר מגניב בשם 'מאמא' שהיה פאנקי לגמרי. אני מבטיח שמשהו כמוני עוד לא ראו – אני מביא שיר, אבל גם הרבה מאד אנרגיות. זה הסוד שלי".
מאיפה האנרגיות האלה שלך באמת?
"בננות. לפעמים אני אוכל עשרים וחמש בננות ביום".
ברצינות?
"בוודאי. היתי במצב בריאותי מחריד. הבדיקות הרפואיות שלי הראו ערכים נמוכים מאד. עברתי לטבעונות אבל המצב לא השתפר. פניתי לקבוצה בפייסבוק בשם 80-10-10 שזאת קהילה של פירותנים או טבעונאים (עדיין לא נסגרנו על שם שיתאר את סוג התזונה שלנו). הפירותנים טוענים שהתזונה צריכה להיות מורכבת מ-80% פחמימות, 10% שומנים ו-10% חלבונים. כלומר פירות וירקות שלא חוממו מעבר ל-40 מעלות, כלומר בלי צ'יפס. זה מבוסס על כל מיני מחקרים שפחות עניינו אותי, אבל אמרתי 'בוא ננסה'. אכלתי עשרים בננות ביום אחד וחטפתי סאטלה של פירות, בהיתי בתקרה מרוב אושר. יש אנשים שמתמסטלים מירוק או חום, אני מתמסטל מצהוב, וזה חוקי. אחרי שנה שאני פירותני כל הבעיות הרפואיות נעלמו. אני אנרגטי יותר והכי חשוב- מאושר. אני גם מוכר תמרים באינטרנט, שזו תוספת הכנסה נחמדה לכסף מההופעות ברחוב".
אתה לא חושש שיתעסקו יותר בכך שאתה פירותני מאשר במוזיקה שלך?
"לא. היא מדברת בעד עצמה. אני כותב שירים, יש למה לצפות".
אם תגיע לגמר אתה יודע מה תשיר?
"לא".
אז אתה חייב לבצע קאבר לשיר "אשכולית" של עופרה חזה.
"יש שיר כזה? אני רץ ליוטיוב לבדוק. ביי".
