ג'ינה פרישמן, בת 74, הכוכבת הראשית של ההצגה "חטאים מאוחרים", שעולה במסגרת בית 120 בעיר, גילתה את המשחק ואת הבמה רק באחרונה. זה קרה לאחר שהעזה להשתחרר גילתה עוד כמה תובנות. "אלמנה עושה ההיפך ממה שהנורמות החברתיות מצפות ממנה, רוצה להמשיך לחיות, לחוות ולחגוג את החיים. המסר העיקרי הוא להמשיך את החיים – כל עוד אנו בחיים", היא מספרת.
איך הייתה העבודה על ההצגה?
"כבר בהתחלה יצאנו, כל הקבוצה, לצפות בהצגה המקורית בכיכובן של ליא קניג ודבורה קידר ומאוד התרשמנו. עיבדנו את המחזה עם גיא, המדריך שלנו, והתחילו חזרות ושינון הטקסט בעל פה. זה היה תהליך ארוך, והיו מכשולים בדרך: היינו יותר משתתפים מדמויות, וכך כל תפקיד חולק לשתי שחקניות שונות. כל אחת משחקת מחצית מההצגה כדי שכולן תשתתפנה וגם, להקל על שינון כמויות הטקסט. זו משימה לא פשוטה בגילנו לזכור כל כך הרבה טקסט. לצערנו, לאחת המשתתפות הייתה פגיעה במיתרי הקול והיא עזבה. כך קרה שנשארתי עם התפקיד המלא. משתתפת אחרת נפטרה, ושוב מי שגילמה את חצי התפקיד הזה – קיבלה על עצמה את מלואו, והיא אישה בת 91. כמובן שהמוות של החברה לקבוצה היה שוק, וציער אותנו מאוד. היה קשה להמשיך כרגיל, ואפילו עשינו הפסקה למשך למעלה מחודשיים. אבל בסופו של דבר ההצגה חייבת להמשך. בערב הבכורה הזכרנו את שמה והקדשנו את ההצגה לזכרה, במעמד מאוד מרגש ומכובד".
צפו בשחקני בית 120 בעיר:
למה אין גברים בחוג? כי נשים מעזות יותר?
"כן. יש הרבה יותר פתיחות אצל נשים ואני רואה את זה בחוגים שונים, בספורט, בריקוד. הגברים פחות מגיעים. הם הולכים לגילוף בעץ למשל, ופחות משתפים פעולה ב'ביחד' הזה".
רוצים להישאר מעודכנים?
כמו בהצגה, יצר החיים וההרפתקנות לא נגמרים. יש גם רומנים במרכז?
"פה ושם קשרים נוצרים, אני לא יודעת באיזה עומק. כל אחד ממשיך לגור בדירתו. לא חקרתי את הנושא מספיק והוא לא הכי מעניין אותי. אני נהנית מהחברה וגם מלהיות עם עצמי".
צפו בשחקני בית 120 בעיר:
