לפני כמעט שנתיים, במרץ 20 הידועה לשמצה, קיבלה עמית הודעה שההצגות החדשות בהן היא מככבת, צריכות להיפסק. "הקורונה תפסה אותי בדיוק כשהתחלתי לרוץ עם שני מחזות זמר – "מאמאמיה" (הבימה) ו-"לא רק בלונדינית" (מעיין צלנר הפקות)". לעמית, דאז בוגרת טרייה של בית צבי, זו הייתה עצירה פתאומית לקריירה שרק התחילה להמריא, "ציפיתי לתפקיד כמו "ויויאן" ב-"לא רק בלונדינית" מהרגע שסיימתי בית ספר למשחק ב2017. הרגשתי שאני על כביש מהיר, ובבת אחת צריכה ללחוץ חזק על הברקס. אני חושבת שהתקופה הזו הייתה יכולה להיגמר מבחינתי ב"תאונה" אבל מצאתי בה גם משהו מנחם, מאפס, שמאלץ לעצור ולעשות חשבון נפש ולמצוא בך שקט וסיפוק".
רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות בראשון לציון?
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באייפון
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה ראשון לציון כאן והיו הראשונים לדעת
עמית זיתון, במקור מראשל"צ וכיום גרה בת"א התגלתה לראשונה על ידי משה קפטן המנהל האמנותי של תיאטרון הבימה. "הייתי בשיאן של החזרות להפקת הגמר בבית צבי". היא חוזרת לרגע "ויום אחד התקשר אלי אדם שלא הכרתי ואמר 'היי, זה משה קפטן, ואני רוצה אותך להפקה בתיאטרון שלנו'. הייתי בטוחה שמותחים אותי כי היה לנו קטע כזה בשכבה. אמרתי לו, 'מצחיק, תודה רבה'. הוא הרים מעט את קולו ואמר, 'עמית, מדבר משה קפטן'".
מאז ועד היום היא מככבת בשלל הצגות על במת הבימה, בתיאטרון הספרייה וגם, לאחרונה על מסך הטלוויזיה בסדרה "עלומים" שם שיחקה את דמותה של רונית, סייעת בגן ילדים, אישה דתייה וקשת יום.
במה התפקיד הזה היה שונה משאר התפקידים שלך? ואיך זה היה לשחק מול מצלמה אחרי כל כך הרבה הצגות?
"עלומים" הייתה ההתנסות הראשונה שלי עם מצלמה וטלוויזיה אחרי שנים של עשייה תיאטרונית וזה הגיע בול בזמן – בקורונה, עם השקט מסביב, ועם הפנאי האמיתי להקדיש את עצמי לדמות של רונית שכל-כך אהבתי מהקריאה הראשונה של התסריט. כשחקנית בניתי לה עולם בדיוני שלם והתענגתי עליו. תמיד חשבתי שכשאשיג את התפקיד הטלוויזיוני הראשון שלי הוא יהיה די קרוב אלי – באמונות, בוויזואליה ובאנרגיה אבל התבדיתי. בדרך כלל בתיאטרון גילמתי דמויות עוצמתיות, פלפליות, דעתניות ופתאום רונית לימדה אותי על צניעות על חולשה אנושית, ועל רגישות".
את הגעת לעולם הבמה כמה שנים אחרי אחותך השחקנית והזמרת הילה זיתון, זה משפיע עליך?
"הילה מאז ולתמיד תהיה שחקנית חד פעמית בשבילי ואני לא משוחדת בכלל. האינטליגנציה והחריצות שלה בחדרי חזרות, והמסירות שלה לסיפור, לקאסט ליתר השחקנים לימדו אותי המון. היא תמיד איתי בראש בכל אתגר בעולם המשחק. אני תמיד שואלת את עצמי איך היא הייתה ניגשת למחזה הזה, לדמות הזאת, מה היו הבחירות שלה כשחקנית, וכו'. בכל פעם שהיא בקהל ההתרגשות שלי גדולה מאוד, היא קהל אובייקטיבי ואוהב כאחד. מאוד חשובה לי המילה שלה".
נראה שסך הכל בשנים האחרונות את עושה כל הזמן יותר ויותר (טפו טפו) עוד הצגות בהבימה, טלוויזיה, מה את מרגישה שעוד לא הצלחת להשיג ואת מנסה להשיג?
"חמסה טפו! אני בהודיה על הזכות להתפרנס מהתשוקה הכי גדולה שלי. זה נדיר בעיניי ובאותה נשימה תמיד יש שאיפה להשיג תפקידים בשרניים יותר, כאלו שיאפשרו לי להביא לידי ביטוי עוד צדדים, שיעוררו בי תשוקה, מחשבה, שיגרמו לי לתהות, להרגיש תחושות חדשות, לאבד ולמצוא את עצמי שוב ושוב".
רוצים להישאר מעודכנים?
היו רגעים בשנתיים האחרונות של המגיפה שהיה נראה שעולם התרבות לא הולך לחזור לפחות לא למקום שבו הוא היה, זה העלה בך מחשבות? עוד כיוונים לקריירה?
"לא היה לי ספק שהעולם שלי, שלנו, יחזור באיזושהי קונסטלציה אבל גם היה חשוב לי לקחת החלטה ולפעול לעתיד כלכלי קצת יותר בטוח. התחדשתי בעוד מקצוע בתקופת הקורונה – אני מדריכת פילאטיס".
איפה אנחנו תופסים אותך בימים אלה?
"ברגע זה ממש אני בחדר חזרות לקראת עליה של הצגה חדשה – "את שאהבה נפשי" בהבימה, הצגה חשובה שאני שמחה לקחת בה חלק, וגם עובדת על ההצגה "חיים בסרט" ערב הצדעה לשירים מסרטים ישראליים. (יעלה בתיאטרון הספרייה בין התאריכים 1-15.2.22)
בנוסף אני רצה עם "עוד סיפור אחד של אהבה" בתיאטרון הספרייה, ועם "בוסתן ספרדי", "מאמאמיה", ו-"סימני דרך" בהבימה, וגם – "לא רק בלונדינית".
לסיכום יש לך משהו לאחל לקוראים?
"מאחלת לעצמי ולכולנו לבחור בחירות שעושות אותנו מאושרים, חיים פעם אחת".
