כמעט כל תושב בראשון לציון יודע שענף הכדוריד הוא חלק בלתי נפרד מהעיר. במקרה של שחקנית הכדוריד, עמית איזק בת ה-24 שנמצאת בעיצומה של קריירה בינלאומית, בקבוצה הטורקית "izmir BSB", הכדור אותו אוחזת בידה מדי יום, הוא חברה הטוב ביותר וזאת למרות שהכול החל די במקרה.
" יובל אחותי שיחקה כדוריד, אבל היא לא נתנה לנו לראות משחקים שלה. אז הייתי מגיעה מחוץ לאולם לראות אותה", מספרת איזק, "כשהייתי בת 12, יום אחד ראה אותי, מי שהיה בעבר יו"ר הפועל, איציק פרנקל ואמר לי, את עכשיו נכנסת להתאמן. התאמנתי בהתחלה עם הבנים עד שגם בנות החלו להתאמן".
איזק היא אחת משתי הלגיונריות היחידות מענף כדוריד הנשים שיצאו לקריירה בינלאומית. בינתיים, מאחוריה כבר שתי עונות בליגה הספרדית, עונה בליגה הפולנית והשנה היא ממשיכה את דרכה בליגה הטורקית. "האמת שבכלל אהבתי יותר כדורגל, אבל ברגע שהתחלתי לטוס לחו"ל עם נבחרת ישראל, ראיתי שאני לא פחות טובה משאר השחקניות והצבתי לעצמי מטרה: לחוות כדוריד מקצעוני אמיתי", היא מספרת.
ההחלטה של איזק לפתח קריירה בינלאומית, היא ממש לא צעד קל וכרוכה בלא מעט ויתורים, ביניהם להשאיר את המשפחה והחברים מאחור ולעמוד מול מכשולים, בהם מכשול השפה. אבל איזק לא מצטערת על דבר וחושבת שבסופו של יום היא רק מרוויחה.
"בעונה הראשונה של המגורים בחו"ל, בספרד, כשהייתי בת 19, הייתה לי עונה מאוד קשה אבל אמרתי לעצמי: "עמית אין מצב שאת חוזרת לארץ לפני שנגמרת העונה. קודם תסיימי את העונה ואז תקבלי את ההחלטות גם אם את מרגישה קצת בודדה". כך היה וזאת הייתה החלטת קריטית לקריירה והחלטה שחיזקה אותי מאוד.
המשפחה תומכת ומגיעה מדי פעם לבקר. "כשאתה בחו"ל אין לך את הקן המשפחתי, אבל ההורים ואחותי, תמיד זמינים. וכולם יחד עם החברים תמיד שם בשבילי", היא אומרת, "יש בי פייטריות ואני לא רוצה לחיות עם ספק. אם יש משהו שאני נורא מאמינה בו הוא שעדיף לעשות משהו מאשר לא לנסות ואז ולהתחרט. צריך לחיות את הרגע וזה לא רק בכדוריד. אני רוצה להגיע למצב שגם בעוד 10 שנים, אגיד לעצמי כל הכבוד על הדרך שעשיתי, הכי חשוב זה להעז".
