שי פוקסיניאנו, ממייסדי ארגון גוש ד', חיי את קבוצת הכדורסל מכבי ראשון לציון. חוץ מקעקוע ענק של צלחת האליפות שחרט על בטנו, הוא לא מפסיק לעבוד בלהיות האוהד. "סמל הארגון הוא סמל עגול שמורכב מצמד מילים גוש ד' עם תאריך ההקמה בשנת 2001. לי אישית יש שני קעקועים של מכבי ראשון לציון, אחד של צלחת האליפות והשני של סמל ארגון האוהדים", הוא מספר ומוסיף: "אנחנו מגיעים לכל משחק בית וחוץ, ולחלק מהמשחקים שהיו באירופה חלק מהאנשים בארגון גם נסעו. למשחק אחד בבולגריה, למשל, נסעו כ-15 חבר'ה שלנו".
ארגון האוהדים גוש ד' הוקם בשנת 2001 על ידי פוקסיניאנו, בן 32, ועוד כמה מחבריו. מאז הם מלווים את הקבוצה בכל משחק. "בשתי העונות האחרונות נסעו חברים מהארגון לטרוניר הצ'מפיונס ליג של פיפא, שבו השתתפה מכבי ראשון", הוא אומר ומסביר מדוע קהל האוהדים בראשון לציון מצומצם יחסית: "אין לנו את הסדר גודל של הקהל של הפועל חולון, הפועל ירושלים או הפועל תל אביב, כי הקהל מתחבר להצלחות. חוץ מזה, ראשון היא לא עיר של כדורגל, היא עיר של כדורסל ועיר שאין בה כדורגל יש פחות אוהדים. ויש לנו בארגון בסביבות 100-120 אוהדים מגיל 14 ומעלה, כולל אנשים בני 30 פלוס".
פוקסיניאנו הצליח לסחוף גם את אשתו באהבה למכבי ראשון לציון, לפחות עד שנולדה בתם הבכורה. "במשך שנתיים היא הייתה באה איתי למשחקים", הוא מספר, "אבל הבת שלי, בת שלוש וחצי, באה איתי לכמה משחקים ובכל ימי שישי אני הולך איתה לאימון הקבוצה באופן קבוע".
את הפעילות ממנים האוהדים מכיסם, מלבד סיוע נקודתי שהם מקבלים מהעירייה. "אם יש משחקים חשובים אז העירייה תורמת אוטובוסים, אבל כל הנושא של תפאורות זה הכל מתרומות של האוהדים. לפני שנתיים עשינו כמויות גדולות של מזכרות ומכרנו חולצות, כובעים וסיכות. בעקבות המכירה של הציוד הזה יכולנו לעשות עוד תפאורות. אנחנו נפגשים, חברי הארגון, פעם בשבוע, פעמיים בשבוע, ובזמן הזה אנחנו מתארגנים על תפאורות וחושבים איך אפשר למנף את הארגון ואיך אפשר לעזור לאנשים מעוטי יכולת שרוצים להגיע למשחקי הקבוצה. בארץ אנחנו אוהבים לראות את הקהל של הפועל תל אביב. בגדול אנחנו מסתכלים באינטרנט ולומדים משם".
"שהיינו צעירים והיה לנו יותר שיער על הראש אז היינו "בלאגניסטים" ולא היה מגרש אחד שלא רבנו עם קהל של קבוצה יריבה", הוא מספר, "היום אנחנו משתדלים לחנך את החבר'ה לבוא לעודד, גם לקלל מותר, אבל משתדלים להימנע מאלימות. אני אחראי על ילדים בני 15-16 ואני לא רוצה שאחד מהם יקבל דקירה".
רוצים להישאר מעודכנים?
את הפעילות ממנים האוהדים מכיסם, מלבד סיוע נקודתי שהם מקבלים מהעירייה. "אם יש משחקים חשובים אז העירייה תורמת אוטובוסים, אבל כל הנושא של תפאורות זה הכל מתרומות של האוהדים. לפני שנתיים עשינו כמויות גדולות של מזכרות ומכרנו חולצות, כובעים וסיכות. בעקבות המכירה של הציוד הזה יכולנו לעשות עוד תפאורות. אנחנו נפגשים, חברי הארגון, פעם בשבוע, פעמיים בשבוע, ובזמן הזה אנחנו מתארגנים על תפאורות וחושבים איך אפשר למנף את הארגון ואיך אפשר לעזור לאנשים מעוטי יכולת שרוצים להגיע למשחקי הקבוצה. בארץ אנחנו אוהבים לראות את הקהל של הפועל תל אביב. בגדול אנחנו מסתכלים באינטרנט ולומדים משם".
"שהיינו צעירים והיה לנו יותר שיער על הראש אז היינו "בלאגניסטים" ולא היה מגרש אחד שלא רבנו עם קהל של קבוצה יריבה", הוא מספר, "היום אנחנו משתדלים לחנך את החבר'ה לבוא לעודד, גם לקלל מותר, אבל משתדלים להימנע מאלימות. אני אחראי על ילדים בני 15-16 ואני לא רוצה שאחד מהם יקבל דקירה".
