קבוצת הפייסבוק "זכרונות ילדות ראשון לציון" שהוקמה בחודש נובמבר, הצליחה לכבוש את ליבם ואת של עשרות אלפי מתושבי ראשון לציון בעבר ובהווה, שלרגעים אחדים הצליחו להיזכר בילדים שהיו. אתמול (שבת) באולם אירועים "LAGO" בראשון לציון, התקיים האירוע הגדול לחברי הקבוצה שהוגדר כ"מסיבה של פעם בחיים", שירים מפעם, אנשים מפעם, ותחושות מפעם חדרו עמוק לתוך נפשם של המשתתפים שפקדו את רחבת הריקודים עד שלא עמדו על רגליהם.
רוצים להישאר מעודכנים? הורידו את האפליקציה שלנו
מטי ארואטי (43) שהקימה את הקבוצה רק לפני חודשים אחדים, בסך הכול רצתה לפגוש את חברי הילדות שלה, ובסופו של דבר חיברה בין קבוצות רבות שלא נפגשו יותר משלושים שנה. תחילה מפגשים אלו היו רק וירטואליים, אך האירוע אמש שאורגן על ידה ועל ידי תושבים נוספים כמו יניב בלומנפלד, ועדי ודותן שרון, היה מלא בזיכרונות. "לא ישנתי שלושה לילות אבל אני בכלל לא מרגישה עייפה. כולי מלאת אדרנלין והכול בוער בי, ממש כאילו אני מחתנת את הבן שלי" אמרה ארואטי, והילכה בין האורחים ובעיקר נהנתה להיות בשורה הראשונה בצמוד לבמה בעודה פורשת את ידיה מדי פעם בתנועת ניצחון כשהרוקדים מגיעים להודות לה על היוזמה.
רוצים להישאר מעודכנים?
"נחמד לראות כל כך הרבה פרצופים שלא ראינו המון זמן", אומר יוגב אהרון (42) ועוטה חיוך גדול על פניו לצד עוד תשעה מחבריו, ומוסיף: "זו אותה מוזיקה שהיינו שומעים פעם, ואנחנו פה כדי להיזכר יחדיו בכל החוויות מהעבר". אין אחידות בגילאי הבליינים שהגיעו להתרפק על זכרונות הנוסטלגיה, ונראה כי אלו נעים בין 40-70, אך באירוע הזה הגיל הוא כמו סוג של מדליה שכל אחד מתגאה ללכת איתה חשופה על החזה. "הכול כאן מסמל את הילדות שלי. ומזכיר את אותה תקופה של אושר ותמימות. זו הייתה תקופה מהנה, שמחה וחסרת פחד" מספרת כרמית אוזן (43), שהגיעה יחד עם בעלה המשנה לראש העיר דורון אוזן. ולדבריה מוסיפה חלי (52): "מבחינתי זה ממש ערב של פעם בחיים. תמיד רציתי לחזור להיות בקשר עם חברות מפעם ומשום מה אף פעם לא באמת ניסיתי לעשות את זה. קיבלתי היום צביטה בלב. ואני בטוחה שעכשיו לא אפספס עוד הזדמנויות לראות אותן, ומי יודע אולי אפילו הילדים שלנו יהיו חברים".
כדור המראות באמצע האולם, ה"תקליטנים" שניגנו שירים של עשורים קודמים, והרקידו את 800 המשתתפים שהגיעו להיות חלק ממשהו בלתי נשכח, ואפילו נאום באמצעות סרטון וידאו מראש העיר לשעבר, מאיר ניצן שהפתיע. כל אלו גרמו לעוד יום נוסף של זיכרון שהתווסף, משהו לספר עליו לילדים. לעיתים עוברים חיים שלמים מבלי שחווינו לרגע אחד שוב את אותה תחושה של ילדות תמימה, וללא היכולת להחזיר לחיים אנשים שנעלמו במרוצת השנים, אתמול היו אלו כ- 800 לבבות שפעמו לשעות אחדות בקצב לא מוכר, אותו קצב שלווה בקסם מלא בגעגוע שככל הנראה לא יהיה ניתן לתאר אותו גם בעוד שלושים שנים.
