"אנחנו עדיין לא מעכלים את מה שקרה. בלילות הראשונים לאחר מותו זה היה נראה כאילו הוא עדיין ישן בחדר שלו. במיוחד שמדובר בילד בריא ושלם", כך מספרת נועה שלי, אמו של הפעוט דוד שלי בן השנתיים שלפני שבועיים איבד את הכרתו במעון בראש לציון ולאחר מכן נפטר. ממצאי המקרה עדיין בבדיקה, ושלי בת ה-24 אינה מפסיקה לשחזר את אותו היום שבו הוזעקה למעון לאחר שבנה איבד את הכרתו ולאחר מכן איבדה אותו.
שלי, שמכירה מקרוב את המעון ואף עבדה עד תחילת השנה כגננת עד שהחליטה לעזוב לאחר לידת בנה השני אריאל, מספרת כי ביום המקרה מנהלת המעון התקשרה אליה וביקשה שתגיע למקום בדחיפות. "יצאתי עם מונית במהירות לכיוון, יחד עם בני אריאל בן הארבעה חודשים", היא משחזרת, "חשבתי שאגיע ואביא לדודי אקמול והכול בטח יסתדר. לא חשבתי שזה משהו כל כך רציני. כשעברנו חצי דרך עם המונית המנהלת שוב צלצלה, כשברקע נשמעות צרחות, ואמרה שאגיע כבר ישירות לאסף הרופא. התחלתי לבכות באותו רגע והתקשרתי לאמי שגם היא תגיע. בבית החולים, אחרי זמן קצר, אמרו לנו: 'עשינו הכול ואין יותר מה לעשות'".
עוד באותו הנושא:
מנהלת המעון שבו הפעוט איבד את הכרתו ונפטר: "הוא פשוט הלך לישון ולא קם"
רוצים להישאר מעודכנים?
את בנה הפעוט, דוד ז"ל כולם כינוי דודי. "הוא היה ילד מלא בשמחת חיים, חכם ואנרגטי", מספרת האם, "בכל רגע היה לו אושר על הפנים. כשבני הקטן היה בוכה הוא היה מביא לו מוצץ ואפילו אומר ומסמן לי שנראה לו שאחיו רעב. מגיל מאוד צעיר הוא החל לדבר והיינו מבינים אותו. אנשים שכלל לא הכירו אותו הסתכלו בתמונות בשבעה וראו כמה שהוא ילד מיוחד וכובש. הוא היה פשוט מושלם".
דוד ואביו עמוס יהודה שלי
בימים שלאחר מותו של דוד המשפחה שוחחה על הימים שקדמו לכך וראתה ומצאו סימנים באירועים יומיומיים פשוטים. התנהגותו של הפעוט פתאום קיבלה משמעות שונה לגמרי. "באותו השבוע הוא היה אצל ההורים שלי והם סיפרו לי שהוא לקח את הכיפה של גיסי ושם על ראשו. הוריי ביקשו שיניח את הכיפה שוב כדי שיוכלו לצלם ודוד אמר להם: 'פעם אחרונה' וזו בעצם באמת הייתה התמונה האחרונה שלו. בנוסף אחותי סיפרה לי שהוא נכנס לחדרה ופשוט ניסה לקחת את המזוודה, וכששאלה למעשיו, הוא אמר לה שהוא הולך לישיבה", מספרת שלי ומציינת כי היא ומשפחתה מנהלים אורח חיים חרדי: "הבנו שהנשמה שלו הרגישה שמקומה בעולם הבא".
בני המשפחה שמחפשים את הדרך להנציח את בנם הפעוט, מסבירים כי כי הם מקבלים מהאמונה את כוחם להתמודד עם הטרגדיה: "צריך להמשיך את החיים, כי לבכות ולחשוב על אותו מצב רק יגרום לדבר ההפוך. אם הקדוש ברוך הוא נתן לנו את הניסיון הזה, אז הוא ייתן לנו את הכוח להמשיך", מסכמת האם.
