זהו סיפור על כוח רצון, השתלבות בחברה והישגים ספורטיביים יוצאים מן הכלל: תנו הרבה כבוד לעדי מדמון שזכתה לאחרונה בשתי מדליות בתחרות משחקי החורף העולמיים של הספיישל אולימפיקס, שהתקיימו בטורינו שבאיטליה.
עדי, בת 31, בעלת מוגבלות שכלית, הוכיחה שגם למרות המוגבלות אפשר להשתלב בחברה בצורה הטובה ביותר. עוד לפני ההישגים הספורטיביים, לאחר שסיימה את לימודיה בתיכון, יצאה לשירות לאומי, בו שירתה כסייעת בגן ילדים בכפר סבא, שם היא עובדת עד היום.
במקביל, בגיל 18 החלה עדי לעסוק באתלטיקה ולהתאמן באגודת הפועל אורן השרון כפר סבא. מאז השתתפה במספר תחרויות גדולות של הספיישל האולימפיקס, בהן זכתה במספר מדליות. ממש כמו בתחרות הנוכחית באיטליה, בה זכתה במדליית זהב בריצת 100 מטר בשלג ומדליית כסף בריצת 200 מטר בשלג.
עדי מתאמנת פעמיים עד שלוש פעמים בשבוע בנוסף כאמור לעבודתה בגן הילדים. אין לה כיום מוגבלות שמפריעה לה, היא חיונית למדינה ולעצמה, עצמאית ולא נתמכת. עד סיום לימודיה בחטיבת הביניים למדה בבית ספר רגיל ורק בתיכון עברה לבית ספר לחינוך מיוחד.
עדי, ספרי לנו על התחרות האחרונה.
"הייתה לי הרגשה שאזכה במדליות כי אני מתאמנת קשה מאוד באתלטיקה וכבר זכיתי בתחרויות גדולות".
מדוע את כל כך אוהבת ריצה?
"זה עושה הרגשה טובה בגוף ובנפש, משחרר עצבים. אני רצה מ-100 מטר ועד 400 מטר, אבל בתחרות האחרונה התחריתי ב-100 וב-200 ולשמחתי זכיתי במדליות".
מה החלום שלך?
"נראה לי שהגשמתי את החלום. רציתי להיות אלופה בריצה והגשמתי את זה. עכשיו אני רוצה לזכות בעוד מדליות באליפות שתהיה בעוד שנתיים בצ'ילה. אני אוהבת לייצג את ישראל וזה מאוד חשוב לי. אני מרגישה שמייצגת את ישראל בכבוד, במיוחד אחרי ה- 7 באוקטובר".
עד כמה התמיכה של משפחתך חשובה להצלחתך?
"מאוד חשובה. הם מסיעים אותי לכל תחרות, תומכים ומעודדים אותי ואמא שלי טסה איתי לאליפות בטורינו. היא מלווה אותי לכל מקום ובלי העזרה הזאת לא הייתי מצליחה. אמא שלי הייתה אצנית והלכתי בדרכה וירשתי את זה ממנה".
מה המסר שלך לאנשים במצבך?
"שיעסקו בספורט ויתחרו. אם יש להם כוח רצון הם יכולים להצליח בכל מה שהם רוצים, כמו שאני הצלחתי".
מה את אוהבת בעבודה כסייעת בגן?
"זה נותן לי עצמאות, אוהבת לעזור לילדים ולהקשיב להם. בגן מאוד מעריכים אותי, גם הצוות וגם ההורים והילדים. אני מרגישה שהאהבה של הילדים נותנת לי הרבה כוח ועוזרת לי להמשיך הלאה".
אמה, כרמלה, מסבירה מה הפעילות הספורטיבית מעניקה לבתה ועד כמה העיסוק בספורט חשוב במיוחד לבעלי מוגבלויות: "העיסוק באתלטיקה, כמו כמובן העבודה בגן, מאפשרים לעדי להיות עצמאית. במסגרת מועדון האתלטיקה היא הכירה אנשים חדשים שזה דבר חשוב מאוד וזה פותח אותה לעולם חדש. היא התאמנה המון ומאוד קשה לפני התחרות האחרונה. אין פה הרי שלג אז הם התאמנו על חול בחוף הים. הקטע של הספורט הקפיץ את חייה ונתן לה משמעות. מבחינתי זה גם סוג של סגירת מעגל כי גם אני התאמנתי בעבר באגודה שהיא מתאמנת בכפר סבא. צריך להקשיב לילדים, שייצאו מהבית ויתעסקו בספורט. זה תורם להרגשה אישית ופיזית. בספיישל אולימפיקס יש הרבה סוגי ספורט וחשוב שילדים ובני נוער עם מוגבלויות יעסקו בספורט".
אלו תגובות היא מקבלת על עבודתה כסייעת בגן?
"תגובות חמות מאוד. צוות הגן, ההורים והילדים בגן אוהבים אותה ובכל סוף שנה הבית מוצף מתנות שהיא מקבלת. אני מתנדבת בעמותת אתגרים והיא מתנדבת יחד איתי. מגיל צעיר רציתי לגרום לה שלא תהיה עול עלינו ועל המדינה, שתשתלב בחברה ותהיה עצמאית ואני שמחה שהצלחנו".
אתם בטח מאוד גאים בה.
"בהחלט. אנחנו מאוד גאים בה. בדרך שהיא עושה כדי להצליח, בהתמדה שלה באימונים, בזה שהיא לא מוותרת לעצמה אפילו ברגעים הקשים ולראייה הזכיות במדליות האחרונות שהיא כל כך ראויה להן".
תגובות