יש לא מעט גיבורי מקלדת, אפילו הרבה, שיושבים, מקטרים, מבקרים ולא ממש עושים. כפעיל חברתי לא פעם לאחר שעשיתי למען הקהילה, היו מי שהסתתרו מאחורי המקלדת ומסכים ומתחו ביקורת שלילית, פוגענית ואפילו מגעילה. פשוט הקלידו מבלי לחשוב פעמיים.
מי שבוחר לעשות ולעשות טוב חייב להתעלם מרעשי הרקע ולהמשיך לפעול, גם בלי לשאול את עצמו את השאלה למה כן לעשות טוב. פשוט לעשות. לפזר אהבת חינם, אם תרצו, למרות הקלישאה.
ביום שישי האחרון, ביחד עם חברים תושבי העיר לקחנו ליום כיף בראשון לציון את רבקה וייס, ניצולת שואה בת ה-93. וייס היא ערירית, שמרותקת לכיסא גלגלים ולא יכולה לצאת כלל מפתח הבית, שנמצא בקומה השנייה.
חבר טוב עזר לי להוריד את וייס בגרם המדרגות הצר, חברה נוספת – מירי אשכנזי – הגיעה עם רכב מיוחד לנכים ויחד אכלנו ארוחות בוקר, טיילנו ברחובות העיר, ניגנו ושרנו שירים בגן העיר. וייס לא הפסיקה לחייך ונראתה מאושרת.
כן, היו לא מעט שפרגנו, התרגשו והבטיחו לנסות גם הם לתרום לקהילה. מנגד, היו מי שמתחו ביקורת והגיבו בציניות. גיבורי המקלדת ואבירי העולם הווירטואלי. מה שנותר הוא לקוות שהם לא יצליחו לשבור או להרחיק את אלו שרוצים לתת, לשנות, לעשות גם בעולם האמיתי.
