תכירו את אשלי זימברג, השלישית בין ארבע אחיות, ודור שלישי של רקדניות בלט. סבתא שלה הייתה מהמקימות של להקת בת שבע, אמה שלה הייתה בלהקת "בת דור" וגם אשלי ואחיותיה למדו ריקוד והיו חלק ממסגרות ולהקות שונות.כיום, אשלי היא היחידה שנשארה בתחום אומנויות הבמה מכל משפחתה, אך המורשת הזו עליה גדלה אפשרה לה מגיל צעיר להבין את יעודה בחיים ולפתח את כישורי המשחק והבמה שלה.
רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות בראשון לציון?
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באייפון
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה ראשון לציון כאן והיו הראשונים לדעת
בתור ילדה היא רקדה בבלט הישראלי, אך תמיד הרגישה שיש בתוכה רצון להביע את עצמה מעבר לדרכים הקלאסיות של הבלט,למרות הלחץ של סבתא שלה שתמשיך לרקוד, היא לחצה על הוריה, והצליחה לשכנע אותם לרשום אותה לשיעורי משחק, משם התחילה דרך חדשה, שממשיכה עד היום.
בכיתה ט' היא הגיעה לתלמה ילין למגמת תיאטרון, שם שיחקה בהצגה "צלילי המוסיקה" שארתור קוגן (המנהל אמנותי של בית צבי) ביים, לאחר שההצגה עלתה בתלמה, ארתור הזמין אותה להצטרף להפקה של אותה הצגה, שם שיחקה לצד שחקנים/יות מוכרים – רוני דלומי, אניה בוקשטיין ורפי וויינשטוק. היא התחילה בתפקיד קטן ובהמשך, כשהגיעה לכיתה יא' החליפה את רוני דלומי בתפקיד הראשי והמשיכה לשחק שם עוד 5 שנים, כשההצגה עלתה בערך פעם בשבוע.לאחר הלימודים התגייסה לחיל האוויר, והחליטה לוותר על מסלול אמן פעיל, אותו יכלה להשיג דרך התיאטרון.
בחיל האוויר היא שירתה כקצינה בטייסת שם הכירה את בן זוגה לחיים. במקביל היא המשיכה לשחק ב"צלילי המוסיקה", וביום שהשתחררה כבר "נחטפה" ע"י תיאטרון בית לסין שהם להפקה "אפס ביחסי אנוש" ע"פ הסרט. במהלך הקורונה, בזמן שההצגות שלה "צלילי המוסיקה" ו-"אפס ביחסי אנוש" הפסיקו לשחק, היא מצאה את עצמה יושבת חצי שנה בבית שהיא לא יודעת מה לעשות עם עצמה.לאחר התלבטויות ומחשבות, אשלי החליטה להתחיל ללמוד והלכה בעקבות ארתור קוגן לבית צבי.
מה אמרו במשפחה כשהלכת לכיוון קצת שונה מהבלט?
"במשפחה הבינו שתחום התיאטרון מתאים לי הרבה יותר ותמכו בי מאוד. אף פעם לא ויתרו לי על הבלט וטוב שכך. תמיד שילבתי את הריקוד יחד עם התיאטרון , והבנתי כמה הם קשורים אחד לשני".
רוצים להישאר מעודכנים?
מה התפקיד שאת הכי חולמת לעשות?
"שאלה קשה מאוד! יש המון תפקידים שהם חלום מבחינתי. אני חושבת שכל בוקר אני מתעוררת עם חלום חדש. החלום המרכזי שלי כשאני חושבת על העתיד זה להצליח להיות ורסטילית ולהתאים להרבה תחומים גם בתיאטרון וגם בקולנוע. מצד אחד לקבל תפקידים שייקספירים כמו ליידי מקבת או קטרינה מאילוף הסוררת, אבל מצד שני להצליח לעשות גם תפקידים במחזות זמר כמו סאלי בולס מקברט או אוויטה".
דווקא בקורונה עולם התרבות גווע והפך ללא בטוח, לא היו הרהורי חרטה בבחירה?
"אי אפשר להגיד שלא היו הרהורים כאלה. עולם התרבות קיבל חתיכת בוקס בבטן בתקופה הזאת. אבל גם אם היו הרהורים כאלה הם מהר מאוד נעלמו. דווקא בתקופה כזאת את מבינה מחדש את הכוח של התרבות . כמה כוח יש לאמנים בארץ וכמה המקצוע הזה לא באמת יכול להיעלם. אנשים היו צמאים לתרבות ולאומנות וזה נותן את הכוח לא לוותר ולהמשיך להתמיד גם בתקופה כזו".
אשמח לשמוע על עולם הבלט מהעיניים שלך- האם יש בו אינטריגות? האם תמליצי לילדים שלך ללכת לתחום הבלט?
"קשה לי להגיד שמה שאני מכירה משליך על עולם שלם של מחול ובלט. מהעיניים שלי גם אם יש אינטריגות הן לא העיקר והרבה פעמים הן מה שמניע אותך להיות טובה יותר כל שיעור או חזרה מחדש. דווקא אפשר ללמוד את היכולת להתגבר על אינטריגות וללמוד איך להימנע מהן כי הן נמצאות בכל תחום. מחול בכלל ובלט בפרט מחנך אותך למשמעת עצמית והתמדה באופן שכמעט אף תחום אחר לא יכול ללמד. חד משמעית אמליץ לילדים שלי ללכת לתחום המיוחד הזה למרות הקשיים שיש בו".
