שי וינשטיין בן 31 מספר על חברו הטוב שי אטיאס שנפל ב 14 ביולי 2006. בן 19 וחצי היה במותו
שי אטיאס ז"ל עם שי וינשטיין חברו מימין
שי שירת בחיל הים, ונפל ביומה השני של מלחמת לבנון השנייה בקרב מול חופי ביירות. ספינת חיל-הים "חנית" שבה שירת נפגעה מטיל שירה החיזבאללה ופגע בחלקה האחורי, הוא נהרג במקום.
"הכרנו בתיכון אבני החושן, היינו קבוצה של כמה חבר'ה שהגיעו משכונת נווה ים, והלכו דרך ארוכה, ממש מהגן ביחד, שי הצטרף לחבורה שלנו ולמד איתי באותה הכיתה, החיבור היה מיידי והנוכחות שלו הייתה כאילו גדל איתנו, את כל גיל ההתבגרות אני זוכר את עצמי איתו. הוא היה חייכן, מצחיק, חבר טוב, ילד בכור קלאסי, מושקע וחכם שיודע הכל.
מותו היכה בכולנו במקום הכי קשה שיש, שי היה הלב, הדבק המחבר, במשפחתו הוא היה האח הבכור ואחיו של שי שקטן מאיתנו בשנה הפך להיות חלק מהחבר'ה שלנו, ואנחנו הפכנו להיות האחים הגדולים שלו.
השנים עוברות אבל החלל נשאר, בעוד חצי שנה אני מתחתן, אחיו נשוי כבר עם ילדה, ואחותו מתחתנת עוד כמה חודשים, דווקא במקום הזה של החתונות הוא חסר, כולנו גדלנו והוא נשאר בצבא, אם היה בחיים בטוח כבר היה נשוי עם ילד.
כל שנה ביום הזיכרון אנחנו הולכים לתיכון שלנו בבוקר ומדברים עליו, אחר כך עולים לבית הקברות ולבית המשפחה, נהיינו חברים של המשפחה, הם היו באירועים של החברים והקשר מאוד הדוק, עד לפני שנתיים כל מוצאי שבת היינו אצלם בבית, לא משנה מה קורה, זאת היתה מסורת, רק עכשיו שהחבר'ה גדלו והתחתנו, יותר קשה להגיע כי כבר רובם נשואים עם ילדים, הזיכרון והכאב לא נעלם, אנחנו מגיעים אליהם הביתה והבית מלא תמונות וכל פעם נזכרים בעוד משהו.
הייתה לנו גם מסורת – יוצאים עם ג'יפים עם דגלים עליהם, ממש שיירה של ג'יפים קראנו לזה 'הטיגריסים של שי', כשהיינו מגיעים ליעד, היינו מראים תמונות שלו, יושבים ומעלים זכרונות, זה מאוד גיבש אותנו".
רן קדם מספר על חברו טל יפרח ז"ל. שנפל ב-21 ביולי 2014. בן 21 היה בנופלו
רן קדם מימין וטל יפרח זכרונו לברכה
שלושה חודשים לפני השחרור נהרג טל יפרח במהלך היתקלות במבצע "צוק איתן".
"הכרנו בחטיבת ביניים והמשכנו לתיכון יחד, הרבה רגעים זכורים לי מהתיכון, מלא חוויות אבל הדבר שאני הכי זוכר הוא שהיינו לוקחים רכב ונוסעים, אני הוא ועוד חבר שמוליק, מגיעים לאיזה מקום ופשוט מדברים על החיים ומה אנחנו רוצים לעשות איתם, גם בצבא במעט זמן שהיה לנו היינו מקיימים את שיחות הנפש האלו, זה משהו שממש חסר לי גם היום, הישיבה הפשוטה הזאת ואותו לידי מקשיב ונוכח.
היינו מדברים על כך שאחרי הצבא ניסע לדרום אמריקה לטיול הגדול ואחריו נלמד יחד באוניברסיטה בבאר שבע, נשכיר דירה ונלמד – אני פיזיותרפיה והוא הנדסת בניין. את הטיול הגדול לא עשינו כמו שרצינו בגלל המוות של טל, אלא טיילנו טיול סולידי יותר, כי התקופה הייתה רגישה, זה התפרק על זה. כיום אני לומד פיזיותרפיה, רק לא בדרום אלה בצפון, והוא חסר לי בהגשמת החלום הזה שהיה של שנינו.
עם המשפחה נשארנו בקשר הדוק, אנחנו מבקרים כמה שיכולים, בכל יציאה של החבר'ה אנחנו מזמינים בירה גם לטל ומרימים לו לחיים, הוא נשאר איתנו גם היום ברוחו".
רוצים להישאר מעודכנים?
עורך דין יעקב לוי מספר על חברו איתי דינר ז"ל שנפל ב-9 באפריל 1995. בן 19 היה בנופלו
ב-9 באפריל 1995 איתי יצא אחרי חופשת השבת, עמוס דברים טובים לקראת חג הפסח, בדרכו לבסיס בו שירת, בגוש קטיף, מכונית תופת קטעה את פתיל חייו הקצרים.
"בכיתה ב' משפחתי עברה מדימונה לראשון לציון, והחבר הראשון בכיתה שלי היה איתי, הוא היה ילד חייכן עם שמחת חיים ותכונות של מנהיג, תמיד היה הראש בבית הספר ובתנועת הנוער "בני עקיבא", מלך הכיתה.
עברו 23 שנים והכאב לא פוחת, במיוחד עכשיו שכל החבורה שהיינו יחד מהיסודי התחתנו, ויש לנו כבר ילדים שחוגגים בר מצוות, הוא חסר, יש תמיד מחשבות עליו, מה היה קורה אם היה נשאר בחיים, ברור לכולנו שהיינו נשארים חברים טובים, בדברים הקטנים מרגישים את הקושי, בשיחות טלפון, נשארנו בקשר רציף עם המשפחה , כל יום הולדת של איתי אנחנו מגיעים לבית הוריו וחוגגים לו יום הולדת, מתאספים כולנו יחד ומעלים זכרונות, גם בימי הולדת של אמא שלו אנחנו מגיעים ומברכים, נשארנו כולנו מגובשים עם חלל גדול, מי שאומר שהזמן מקהה את הכאב, לא איבד אדם קרוב".
איתי נשאר נער בן 19. החבר'ה של איתי דינר
