(אילוסטרציה: שאטרסטוק)
(אילוסטרציה: שאטרסטוק)

איך הפכנו ההורים לאימת המורים ולמה הם מפחדים מאיתנו?

מרינה קיגל, אמא לתלמיד בחטיבה, גילתה יום אחד כשהרימה את הקול על המורה של בנה למה חשוב כל כך להחזיר למורים ולמחנכים את המעמד והיוקרה

פורסם בתאריך: 8.2.18 17:12

לפני חודשיים ישבתי ביום הורים מול אחת המורות של בני. מורה שהיא גם רכזת במקצוע מאד חשוב וקריטי להצלחה בבגרויות. אותה מורה אמרה לי בקול מאד נעים ומשתף שלדעתה, למרות כל הפוטנציאל, לבני יש פערי ידע והוא יתקשה מאד להגיע לרמה גבוהה במקצוע החשוב.

אחד הדברים שכואבים לי מאד הוא כשמפקפקים ביכולותיי. כשמפקפקים ביכולותיו של בני, זה מכאיב פי 10. עד עכשיו אני מתביישת בכך אבל הרמתי את קולי ואמרתי שאני יודעת שהבן שלי הולך להצליח, לא משנה מה היא חושבת. התגובה של המורה הפתיעה אותי וגרמה לי לשתוק מיד. היא נרתעה ממני כאילו אני מתכננת לפגוע בה פיזית.

הרגשתי נורא באותו רגע. הנמכתי את הטונים, הגענו לתובנות והמשכתי לדרכי. אחרי מספר ימים בישיבת ועד של בית הספר, ישיבה משותפת של הצוות הפדגוגי והורים, שמעתי ממנהלת בית הספר משפט קשה מאד: "מתחילת השנה, קיבלנו כמה איומים בתביעות מההורים".

שלא תבינו, לא מדובר בתביעות מהותיות שעוסקות בפרשיות שכל בית הספר שמע עליהן, אלא בנושאים יומיומיים כגון ערעור על ציון, או על דרישתו של מורה להיות בשקט בשיעור. דברים שפעם היו מקובלים והיו חלק ממעמד המורה. משהו שפעם היה סנקציה מקובלת, איבד היום כל משמעות.

 

חינוך זה לא רק העברת ידע. חינוך זה גם חינוך לערכים כמו הקשבה או התחשבות באחר, חינוך לכללי התנהגות מקובלים ודברים רבים אחרים, שאולי נשמעים כמובנים מאליהם, אבל הם לא. תמיד מדברים על כך שסטטוס המורה איבד מהיוקרה שלו. זה קרה כבר מזמן, בערך יחד עם הופעת המונח "הורה הליקופטר".

המטרה של "הורה הליקופטר" היא מקודשת – להגן על הצאצא שלו בכל דרך אפשרית. מפני מחלות, רעב, קור, חום וגם מפני אנשים אחרים. למשל, מורה קשוחה מדי, מכאן ועד האיום בתביעה הדרך קצרה מאד. הורים רבים מצפים מהמורים להיות בייביסיטר, לא מחנך. וזאת בעיני אחת הבעיות הגדולות ביותר של מערכת החינוך שלנו היום.

אם המורה נתפס בתור בייביסיטר, הוא בעצם הופך לנותן שירות. איזה שירות? שירות של הקניית ידע, בלי כל הדברים הנלווים שעלולים לפגוע בילד הרך שמיתמר לגובה 1.75 עם שפם מבצבץ, ילד שמגיע הביתה בדמעות כי המורה הוריד לו ציון או ביקש ממנו לא לדבר בשיעור. עילה לתביעה, ממש לא.

בתור אם לילד במערכת החינוך, אני מרגישה שחסר לי משהו. חסר לי צלע הזה במשולש "הורה-ילד-מורה". כלומר הוא לא חסר, הוא שם, אבל הוא רך כזה. כמו פירה. אי אפשר להישען עליו. מורה כזה, בעיני הוא לא שותף מלא לדרך.

אני לא באה להאשים את המורים. יתרה מזו, אני דורשת מהבן שלי לתת כבוד לכל מורה וגם כשיש רגעים של התמרמרות (ויש, כמו לכל תלמיד), אני עוצרת את זה מיד. והייתי מצפה לכזה דבר גם מהורים אחרים. הגיע הזמן להחזיר לסטטוס המורה את היוקרה שלו.

 

מכירים מורים שספגו אלימות מההורים או אתם מורים כאלו בעצמכם? מרינה מחכה לפניות שלכם במייל  [email protected]

תגובות

אין תגובות

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

🔔

עדכונים חמים מ"השקמה ראשון לציון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר