כבר שנים שמשפחתו של דניאל מרש ז"ל מראשון לציון שנפל במהלך במבצע "צוק איתן", מוצאת נחמה בצילומים המרהיבים שהשאיר אחריו. מרש, חובש קרבי בן 22 וחצי במותו, שהותיר אחריו הורים ושלושה אחרים, לא עזב את המצלמה לרגע גם במהלך שירותו הצבאי. לאחר שנהרג נוצר הפרוייקט "השמים של דניאל", שהפך לאנדרטת זיכרון נודדת, ובימים אלה מוצגת תערוכה עם 22 תמונות שצילם, ביד לשריון בלטרון, למשך שלושה חודשים.
רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות בראשון לציון?
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באייפון
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה ראשון לציון כאן והיו הראשונים לדעת
מי שיזמה את התערוכה היא הצלמת והפעילה החברתית ליאת מייה לומברוזו, לאחר שפגשה את אמו, דיאנה מרש. "פגשתי את אמו של דניאל בתוכנית רדיו שהתארחתי בה", מספרת לומברוזו, "הסיפור שלה על מותו של דניאל נגע לליבי. זמן מה לאחר מכן, נסעתי לאילת וכרגיל אני עם מצלמה ביד. באחד הצילומים תיעדתי רגע של צעידה על החול של אמא ובנה, צילמתי רק את הפסיעות שלהם. אני מפרסמת בפייסבוק תמונות, וגם את תמונת הפסיעות של אם ובנה העלתי, והחלטתי להקדיש אותה לדיאנה".
דודתה של לומברוזו, המתנדבת באזורי כינוסי חיילים בעוטף עזה, ראתה את התמונה ונזכרה שפגשה את דניאל מרש. "היא סיפרה לי, שבצוק איתן היא היתה ליד הגבול, בכינוס חיילים, ולפי הפוסט שלי, היא הבינה שראתה את דניאל מרש, בנה של דיאנה, לפני שנכנס לעזה, ושם נהרג בתקרית", מספרת לומברוזו, "היא אמרה לי שבאותו הכינוס היתה אווירה טובה ובשלב מסוים היא ביקשה להצטלם עם החיילים. היא שאלה למי יש מצלמה ואז דניאל ענה" 'אני תמיד עם המצלמה ביד'. והיו כאן יותר מדי צירופי מקרים וזה הניע אותי ליצור קשר עם דיאנה. ביקשתי לראות את צילומיו של דניאל. דיאנה הכניסה אותי לביתם, ועברתי על על התמונות שצילם, ראיתי שיש לו עין מאוד טובה, גישה נכונה לקומפוזיציה, רגישות לצבעים והתמונות היו איכותיות. כאשר הסתכלתי עליהן הרגשתי אותו והתרגשתי למצוא בצילומיו של דניאל שמים כל פעם מכיוון אחר, שהיו ממש מוטיב חוזר, אילו הוא רצה לומר משהו".
לומברוזו אומרת כי מאז היא מרגישה שמדובר בשליחות והיא החליטה להגשים את חלומו של דניאל ולקיים תערוכה. "מה שעמד מול העיניים שלי זה ליצור מין אנדרטה לזכרו כתערוכה נודדת. בחרתי 22 תמונות, כמו 22 שנות חייו שנעצרו", היא מוסיפה.
רוצים להישאר מעודכנים?
התערוכה בלטרון תתקיים אחרי שלוש תערוכות שהוצגו ברחבי הארץ. לפני שלוש שנים התקיימה התערוכה הראשונה במרכז רבין, מאז עברה בין מקומות, והגיעה לפני כשנה וחצי גם להיכל התרבות בראשון לציון. "הדבר שהכי ריגש אותי היה שכשההורים של דניאל אמרו לי שבזכות התערוכה הוצאתי אותם מהשכול לחיים", מסכמת לומברוזו.
לצד הנחמה שמוצאים ההורים בתערוכה לזכרו של בנים הכאב לא מרפה. "אני לעולם לא אשכח את הרגע שבו זה קרה, היינו בעיצומו של מעבר דירה ופתאום הייתה דפיקה בדלת. הגיעו קצינים וככל שהגיעו עוד אנשים התקווה שאולי הוא בכלל פצוע נגוזה לנו מול הפנים. דניאל לא הספיק להיות חלק מהבית החדש והכאב הוא עצום", אומרת דיאנה מרש, אמו של דניאל ומוסיפה: "התערוכה הזו מחייה אותנו בכל פעם מחדש, משום שזה נותן לנו את האפשרות הראות את דניאל, מי הוא היה, כמה מוכשר הוא היה. הוא חי איתנו בכל יום מחדש דרך הצילומים שלו. בשנים האחרנות החלטנו לאמץ פלוגה צבאית שקרויה על שמו, ליווינו אותם במסע הטירונות ואחרי זה גם כשהם סיימו את הקורסים, זה חשוב לנו, היום אני מבינה היטב כמה חשוב להיות חיילים וכמה זה עוזר ותורם למדינה".
לקראת הבחירות נעשה שימוש בחללי צה"ל בקמפיינים ולניגוח פוליטי.
"זה נורא להשתמש בזה. אנשים, ילדים שעוד לא הספיקו לגדול, מצאו את מותם מגנים על המדינה ונהרגים בשבילה ובקמפיינים הפוליטיים חוגגים על זה כאילו לא מדובר בחיי אדם. אני לא מבינה את ההתנהגות הזו ורק מקווה שהם הבינו שזה לא ראוי, כי זה פוגע בחתך רחב של אוכלוסיה. אני חושבת שלכל ישראלי יש קשר כזה או אחר לחלל צה"ל".
