"בשביל להבין מה עבר עליהם בשבי החמאס ולהעביר את הסיפור לקוראים בצורה הכי טובה אני צריך ממש להיכנס למה שהם חוו במנהרות". על הציטוט המעניין הזה חתום הסופר אלי חליפה, שכתב את ספרי הביוגרפיות של שניים מהחטופים הגיבורים שהיו בשבי החמאס: אלי-ה כהן ואלקנה בוחבוט. בנוסף, הוציא חליפה גם את הספר "הגיבורים" המתאר את גבורתם של 30 גברים ונשים, מה- 7 באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל", רובם לא בין החיים.
חליפה, תושב פתח תקוה בן 60, הוא בעל עבר עשיר בעיתונות ובכתיבת ספרים. הרזומה שלו מכיל כתיבה של למעלה מ- 200 ספרי ביוגרפיה, אבל דווקא בימים אלו הוא עובד על כתיבת ספר עלילתי משלו, אליו עוד נגיע בהמשך.
"מגיל צעיר מאוד אני זוכר את עצמי אוסף סיפורים ומספר לאמא שלי", נזכר חליפה איפה הכל החל אצלו. "תמיד היה סיפור מתובל עם משהו מצחיק. גדלנו במושב בבית שכולו עמוס בספרים. למעשה, נולדתי לתוך אווירה של קריאת ספרים".
לשירות צבאי בעיתון "במחנה" הוא לא התקבל, אבל כבר בגיל 19 כתב במוסף "זמנים מודרניים" של ידיעות אחרונות. "הבאתי סיפורים ממה שעובר עליי והם אהבו את זה", הוא נזכר בערגה. לאחר הצבא עבד ברשת שוקן, שימש כרכז מערכת במקומון "כאן דרום" ולאחר מכן ערך את השבועון "שבע".
אלי חליפה עם אלקנה בוחבוט וקרוב משפחתו, מנשה הרוש. צילום פרטי
"בבדיקה התברר כי היא מניעה טוב יותר את הפרקים"
בשנת 2004 הקים חליפה את הוצאת הספרים "אות ועוד" מתוך חזון להעניק בית אישי עבור סופרים חדשים לצד מנוסים. ההוצאה הפיקה מאות ספרים בהצלחה ובמקצועיות. בשנת 2018 חלה תפנית ששינתה את ההוצאה ואת חזונו של אלי חליפה כפי שהוא מסביר: "אמי הייתה חולה זמן רב. אבי נפטר והיא הרגישה שחלק ממנה כבר איננו. באותה עת אספתי סיפורים והוצאתי לאור ספר ובו אוסף סיפורים שונים המתמקדים בחייה. ערכנו אירוע השקה והיא הייתה הגיבורה בו. אולם לא ידעתי שיתרחש דבר שלא שיערתי".
חליפה ממשיך: "אמי הייתה גאה בי. היא הלכה לכל רופא שפגשה והעניקה לו את הספר והתגאתה: "הבן שלי כתב עלי ספר". מצבה הרפואי השתפר. כשביקרנו אצל רופאת ראומטולוגיה (כאבים) הגישה לה אימי את הספר. לאחר מכן בבדיקה התברר כי היא מניעה טוב יותר את הפרקים, הכאבים פחתו והרופאה הציעה להפחית מינון. אמא שלי שאלה את הרופאה, "איך את מסבירה את זה, הרי אדם מבוגר מצבו מחמיר עם הזמן, כיצד קרה שאני השתפרתי?". הרופאה הצביעה עלי ואמרה לה: "התשובה לפנייך", והחזיקה בידה את הספר. סיפורה של אימי המחיש לי כי כתיבת ספר מהווה גם ריפוי ממש. מסע אל חייו של אדם. החלטתי להעניק את המתנה שנתתי לאמי לכולם. כך התחלתי לכתוב ספרים נוספים עבור אנשים שונים שהנחילו מורשת עבור הדור הבא".
את רוב ספרי הביוגרפיה כתב חליפה החל מאותו אירוע מכונן בחייו וביניהם ספרים על ראשי ראשויות, ניצבים במשטרה ועוד בעלי תפקידים בכירים. "אז הבנתי שהספר הוא גם תרפיה עבורי, עזבתי את תחום ייעוץ התקשורת שעסקתי בו במקביל והתחלתי להתמקד בכתיבת ביוגרפיה".
מה הכי מיוחד בזה?
"זאת כתיבת מרתקת. אתה יושב עם בן אדם והוא מכניס אותך לתוך החיים שלו. מספר לך דברים שאפילו אשתו והילדים לא יודעים עליו. אני אוהב לשמוע סיפורים. אין דבר יותר מרתק מלהיכנס למסע חיים של אדם אחר שהוא מספר ומשתף אותך בסיפורים מרתקים מחייו, אפילו חיים כפולים שהיו לו. אני יוצר מולו אמון וביטחון מבלי לשפוט אותו. זאת תרפיה תוך כדי הסיפור. הוא עושה טיפול לעצמו, בוחן את הדברים".
אלי חליפה, צילום עדי אדרי
"לפעמים היה מתקשר אלי בשתיים בלילה כי נזכר במשהו"
חליפה שימש כסופר הצללים של אלי-ה כהן ואלקנה בוחבוט. ככזה, הוא היה הכי קרוב אליהם במהלך כתיבת הספרים. אלי-ה כהן שוחרר משבי החמאס בפברואר 2025, לאחר 505 ימים של גהינום מבלי לדעת שזוגתו זיו עבוד שרדה את ה- 7 באוקטובר. "פנו אליי ואמרו לי שאלי-ה רוצה לכתוב ספר על תקופת השבי שלו", משחזר חליפה כיצד נולד הספר, "ישבתי איתו ועם זוגתו זיו במשך חודש ימים כל יום. הסיפור שלהם מטורף כי לאורך כל תקופת השבי הוא חשב שהיא לא שרדה את התופת במיגונית. הספר הפך לרב מכר תוך תקופה קצרה ונמכר כבר ב- 70 טלף עותקים. שם הספר הוא "מופוואדאת" – 505 ימים בשבי החמאס", שזה אומר משא ומתן בערבית. אלי-ה בחר את השם".
האם הוא סיפר לך דברים שהיה לו קשה לספר?
"היו לו חששות גדולים בהתחלה אבל לאט לאט הוא נפתח אליי. לפעמים היה מתקשר אלי בשתיים בלילה כי נזכר במשהו. הוא סיפר הכל, אבל חלק מהדברים הוא לא רצה שנכניס לספר ואני שכנעתי אותו שכן ובדיעבד הוא מודה לי על כך. הסברתי לו שאין הרבה ספרים של חטופים ומה שהוא מספר זאת עדות שתישאר לדורות. שיש לו חשיבות לאומית, לא להשאיר את הדברים רק אצלו".
אלי חליפה עם אלי-ה כהן וזוגתו זיו עבוד. צילום פרטי
רוצים להישאר מעודכנים?
אנשים שיקראו את הספר יופתעו ממה שהם עברו בשבי?
"בהחלט. הוא מספר שם על דרמות של ממש, על דברים מאוד קשים שקרו שם. על מאבק פסיכולוגי בין השבויים למחבלים ואיך זה להתנהל מולם".
"הוא סיפר לי דברים קשים מאוד על מה שהם עברו"
בעקבות ההצלחה של ספרו של אלי-ה קיבל חליפה פנייה בנוגע לכתיבת ספר על אלקנה בוחבוט, שהשתחרר מהשבי לאחר שנתיים, וכך נולד הספר "738 ימים בשבי החמאס". חליפה מספר: "את אלקנה פגשתי 4 ימים לאחר השחרור והייתי למעשה הבן אדם הראשון שהוא דיבר איתו ממש על מה שעבר בשבי. אלקנה בחור יצירתי וחכם. הסיפור שלו שונה משל אלי-ה כי כאשר הוא נחטף הוא כבר היה נשוי ואבא לילד בן 3 שלא ראה אותו לאחר מכן במשך שנתיים. אשתו התגיירה, אמו חלתה בסרטן תוך כדי תקופת השבי. נסעתי אליו יום יום כדי לשמוע על הגעגועים למשפחתו על מסע הישרדות בין חיים למוות במהלך השבי. הוא סיפר לי דברים קשים מאוד על מה שהם עברו שם. כמו הסיפור שהושיבו אותם ואמרו להם 'שלושה נוציא להורג ולשלושה נירה ברגל".
מהו האתגר שלך בכתיבה ביוגרפית של חטופים?
"זה לא רק לשמוע את הסיפור. בשביל לכתוב את הסיפור אתה חייב לחיות את הסיפור, אחרת זה לא עובר לקורא. צריך לתאר וליצור את הדרמה. כדי לתאר את הדרמה ולהכניס רגש אתה צריך לחיות בעצמך את הסיפור. אני צריך להיכנס לתוך המוח שלו כדי שמי שיקרא את הספר ירגיש אותו. כדי להזדהות עם הגיבור אתה צריך להרגיש כאילו אתה ביחד איתו בתוך המנהרה ולחוות איתו את כל מה שעבר".
אלו תגובות קיבלת על שני הספרים האלו?
"אני קיבלתי המון מחמאות מאלי-ה ומאלקנה וזה עשה לי ממש טוב על הלב. הם מקבלים המון תגובות חיוביות על הספרים מהמון אנשים וזה מחמם לי את הלב לדעת שעשיתי עבודה טובה. יש לי איתם ועם משפחותיהם קשר אישי חזק מאוד".
הספר הגיבורים של אלי חליפה
בין לבין הוציא חליפה בחודש נובמבר האחרון את ספרו שנקרא "הגיבורים" ובו מובאים, כאמור, סיפוריהם של 30 גיבורים וגיבורות מה- 7 באוקטובר וממלחמת חרבות ברזל. חליפה: "היה לי חשוב להביא את הסיפור של כל אחד ואחת מהן באופן מיוחד. לא לדבר רק על המוות שלהם אלא להתמקד בילדות ובנערות שלהם כדי ללמוד על האישיות שלהם שהפכה אותם ואותן לגיבורים וגיבורות".
מה הפרויקט הבא שלך?
"בימים אלו אני לקראת סיום כתיבת ספר עלילתי שכתבתי בנושא המוסד, שייקרא 'המוסד בלב טהרן' וייצא בחודש הבא. מדובר בספר דמיוני לכאורה שמתבסס על סיפורים ואירועים שהיו באמת. בניתי עלילה סביב איש מוסד לכאורה שעיקר הפעילות מתמקדת באיראן. היו לי חשוב שאנשים יבינו את ההתמודדות הרגשית, המתח, המחירים שמשלמים אנשי ונשות המוסד. התחלתי בכתיבת הספר לפני כשנה, לפני המלחמה הראשונה מול איראן והוא למעשה מוביל אותנו למערכה השניה מול איראן ובגלל דברים שקרו במערכה האחרונה נאלצתי לעשות התאמות. מתברר שבמוסד המציאות עולה על כל דמיון. ומי יודע, אולי לימדתי אותם עוד כמה שיטות פעולה".
תגובות