"הלב והראש מסרבים להאמין, לעכל"
שלמה שלי, אחי הבכור, הנפש התאומה שלי, זה שתמיד היה לצדי, שדאג לי. איך אתה? טוב לך שם למעלה? מי היה מאמין שתלך ככה?
שנה וחצי עברו מאז שאתה כבר לא איתנו בין החיים, שנה וחצי והזמן מרגיש כמו נצח. לא אשכח את אותו יום ארור שהודיעו לי שנהרגת, מרגיש לי כאילו זה היה אתמול.
אני תמיד נזכרת בערב האחרון שראיתי אותך, את הפנים שלך שתמיד משדרות רוגע ושלווה. הלוואי והיית פה עכשיו איתי ואומר לי שכל זה רק סיוט, שאני סתם מדמיינת.
רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות בראשון לציון?
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "השקמה ראשון לציון" באייפון
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה ראשון לציון כאן והיו הראשונים לדעת
הלב והראש מסרבים לעכל שאתה כבר לא אתנו יותר. החיים ממשיכים כאילו לא קרה כלום, כאילו שעוד דקה תדפוק בדלת עם התיק והמדים שלך, כמו שהיית חוזר מהבסיס. ואז, תתחיל להציק לי ולשגע אותי. תגיד את האמת: מי היה מאמין שאני אתגעגע לזה?
רוצים להישאר מעודכנים?
אחי האהוב והיקר, המשפחה כבר לא אותה המשפחה מאז האסון הנורא, מאז שהאור של הבית כבה, מאז שאתה איננו. נתי הקטן שמבין הכל ולא יודע איך להתבטא ומה להגיד, אבד את אח שלו. לא סתם אח, אח שהוא היה קורא לו אבא. ממתי ילדים קוראים ככה לאחים הגדולים שלהם, הרי הוא יודע שיש לו אבא? כי כזה היית שלמה, עם החיוך התמידי שלך שאומר הכל, עם הנתינה האינסופית – מין תחושה כזו של עוד אבא בבית.
אני מבטיחה שאמשיך את דרכך. תמיד אשאר חזקה בשביל המשפחה האהובה שלנו כמו שתמיד היית אומר לי. בכל מקום שאהיה בו, אנציח את שמך, אספר מי אתה ומי היית, שכולם יידעו איזה צעיר מבטיח ויקר איבדנו. אנחנו המשפחה, הסביבה, הצבא, המדינה. תמיד הייתה נותן מעצמך מעל ומעבר בלי לבקש שום דבר בתמורה, תמיד היית דואג לאחרים ורק אחר כך – לעצמך. איך מסרת את חייך בחירוף נפש על מנת להציל חיים של ילדים רבים אחרים.
שלמה אחי האהוב, שמור עלינו מלמעלה וחזק אותנו. אוהבת ובחיים לא אשכח אותך!
שלך לנצח, אחותך פסיקה.
סמ״ר סולמון שלמה גברייה הי״ד
1.7.1997-26.9.2017
ת.נ.צ.ב.ה".
