"אני של לפני הפנימייה ואני של אחרי הפנימיה, זה עולם אחר לגמרי, כך מספרת ע,' בוגרת פנימיית האורנים בראשון לציון.
במקום פסטורלי בתפר שבין ראשון לנס ציונה, ישנה פנימייה שמשנה חיים, פנימייה פוסט-אשפוזית לנערים ונערות בגילאי 12-18, המתמודדים עם קשיים נפשיים ורגשיים. פנימיית האורנים ממוקמת בלב הפרדסים, בקמפוס מפואר ורחב ידיים בעיר ראשון לציון ופועלת במרץ לשם קידומם של חניכי הפנימייה. בפנימייה צוות מקצועי רחב הפועל כל העת לשם יצירת שיפור במצבו של החניך, ומתוך מאמץ מתמיד להביאו להיות בוגר נורמטיבי ומתפקד בקהילה
"הגעתי לפנימייה שבר כלי", מספרת ע', "בגיל 15 וחצי יצאתי מהארון, גיל ההתבגרות, גיל של מרד, ההורים שלי היו גרושים ולא מצאתי את עצמי, אמא שלי שלא יכלה להתמודד עם הסיטואציה והוציאה אותי מהבית, וכך מצאתי את עצמי ישנה ברחוב, לפעמים אצל חברות, וכשהמצב כבר לא היה אפשרי נכנסתי להוסטל בתל אביב, שם בלעתי 50 כדורי שינה, בגלל הניסיון התאבדות שלחו אותי להסתכלות פסכיאטרית ושם התאימו לי את הפנימיה, בגיל 16 הגעתי לשם עד שהתגייסתי, הגעתי מהמקום הכי נמוך שקיים, לא היה קל, ובהתחלה ברחתי, אבל הצוות לא וויתר לי, נלחמו עלי, בחיים אף אחד לא נלחם עלי בצורה כזאת, סיימתי את הלימודים שם והתגייסתי לצבא, כיום אני מפקדת ואחראית על לא מעט אנשים, אם מישהו היה אומר לי לפני שלוש שנים שכך אהיה היום, הייתי אומרת שהוא הוזה, קיבלתי את החיים חזרה בזכות הצוות בפנימיה".
פינת חמד בפנימיית האורנים
גם ג' הגיע בגיל 17.5 לפנימייה, "בגיל 14 נכנסתי לדכאונות", הוא מספר, "פחדים, הסתגרתי בחדר, הקשרים שהיו לי עם החברים ביסודי התמעטו, לבית הספר הלכתי פעם כן ופעם לא וכשהגעתי לכיתה ט' כבר ויתרתי על ימי לימודים רצופים, בכיתה י' בית הספר לא היה רלוונטי עבורי וחוויתי דכאון עמוק, נכנסתי לאשפוז יום בבית חולים הדסה והומלץ לי על הפנימייה. מילד בודד נכנסתי למשפחה עם המון חברים, היה לי ליווי צמוד של עובדת סוציאלית שעזרה לי בכל דבר שהייתי צריך, בפנימייה הייתי שנתיים, וכיום אני חייל, למדתי בשנתיים המשמעותיות האלה על המשמעות של חברים וקשר אנושי, וכמה שזה ישמע קלישאתי, פנימיית האורנים הצילה אותי".
רוצים להישאר מעודכנים?
ביום שני ערכו לתשעה מילדי הפנימייה בר ובת מצווה באולמי טרסה ג'וי. בעל האולם בן פלדבאו תרם את המקום לערב המיוחד, את הכפפה לאירוע הרימו בני השירות של התנועה הקיבוצית, הם העלו פוסט בפורום של ראשון לציון במתן תרומה, והרבה אנשים תרמו ועזרו, "אנשים תרמו עוגות ומתוקים, צלם, בלונים, דיי ג'יי וביגוד, מחמם את הלב לראות את ההענות של הקהילה", מספרים הבני שירות.
"אנחנו מנסים לעשות אירוע שיהיה הכי דומה, מכובד ואמיתי שקיים לכל ילד שגדל בבית",סיפרה תום מור רכזת הפנימייה, "היו לנו כ-120 מוזמנים, בני משפחה וכל שכבת הגיל בפנימייה, הארוע היה מרגש עד דמעות, אני מודה מכאן לכל מי שלקח חלק, תרם ועזר".
השער נעול אך פתוח
"אנחנו דוגלים ברעיון "השער נעול אך פתוח". מספר אורגד בורג, מנהל הפנימייה, "כמסגרת טיפולית, אנחנו לא מגדירים את הפנימייה כמסגרת סגורה אלא ההיפך, הפנימייה היא מסגרת פתוחה המעודדת ביקורים מן החוץ והשתתפות של החניכים בפרויקטים בחוץ. החל מהתנדבויות בתחנת מכבי האש בראשון לציון, בחוות הסוסים שנמצאת בסמוך לפנימייה, בחוג משחק בקהילה, בתעסוקה של בני נוער ובעוד שלל תחומים, אפשר לראות כיצד הפנימייה רואה את עצמה כחלק מן הקהילה בה היא מתקיימת", הוא מספר, "אני גאה לומר שאנו כמסגרת מאמינים מאוד במודל שנוצר בתוך הארגון שלנו ואשר נקרא 'מודל ההורות המשותפת'. הכוונה היא שאיננו לוקחים את החסות המלאה על החניך עם קליטתו, אלא מייצרים תהליך בו השותפות בקבלת ההחלטות, ההתמודדות עם משברים והאחריות על התהליך עצמו הם קודם כל של החניך ולאחר מכן של הפנימייה וההורים יחדיו. עם התקדמות התהליך, האחריות של החניך והאחריות ההורית גדלה והאחריות של צוות הפנימייה קטנה עד לסיום התהליך שלו בפנימייה. בכדי לקיים את המודל הטיפולי, אנחנו מייצרים מנגנונים של טיפול והדרכת הורים וכיום, 50 אחוז מהורי החניכים עוברים הדרכת הורים במסגרת, בין אם הדרכה פרטנית ובין אם הדרכה קבוצתית". הוא מסכם.
ליווי גם למשפחות וגם לילדים
