לפעמים קצת אמונה במטרה היא כל מה שצריך, דניאל ששון בהונקר (46) יהודי שגדל במשך רוב חייו בעיר מומבאי (לשעבר בומביי) בהודו – הוא ההוכחה לכך. הוא הגיע ממשפחה ענייה שהסתפקה במועט בכל היבטי החיים, ומי שמכיר את הודו, יודע כי המעמדות בהודו, המכונות קאסטות, הן משהו שאדם נולד לתוכו וכמעט אינו יכול לעבור למעמד אחד, וגם סיפורי ההצלחות שיצאו משם לרוב נראים בסך הכול כמו עוד אגדה שרחוקה אלפי שנות אור מהמציאות ויותר קשורה לבוליווד. אך מבחינתו כבר כשיצא לעבוד בגיל 14 בסבלות והיה מעביר במשך שעות עשרות קילוגרמים של מנגו – זה מה שהיה צריך לעשות כדי לחיות בכבוד, ובזמן עבודתו היה מתלהב מכל השפע שהיה שם, ואמר לעצמו – שיום אחד הוא גם יגיע למצב שלא חסר לו דבר. "היינו משפחה שחיה מהיד לפה", מספר בהונקר, "ההורים שלי כמעט לא היו אוכלים כדי שיישאר לי ולאחי יותר. אומנם אבא היה עובד אבל את רוב הכסף שהייתי מרוויח הייתי מעביר לו ולאמא" ומוסיף, "הבתים של העשירים היו יפים, ענקיים ובשבילי אפילו רק לראות זוג אופניים היה דבר שהוא בלתי נתפס".
רוצים להישאר מעודכנים? הורידו את האפליקציה שלנו
כבר מהיותו נער הוא ידע שאם יאמין בעצמו, ויהיה בן האדם היחיד בו הוא תלוי אז החיים יטיבו עמו. כשהחל לעבוד בשנות העשרים לחייו כבודק בטחוני של אל על, בשדה התעופה במומבאי, החלה להיווצר הזיקה שלו לישראל. "הייתי רואה את כל המטיילים הישראלים שבאים להודו ועניין אותי להיות גם בישראל. טסתי פעמים אחדות לישראל, ובגיל 30 החלטתי שאני עובר לגור שם" מספר בהונקר שעלה לארץ לבדו.
לישראל הוא הגיע עם תחושת שליחות עמוקה. חשב כי יעשה צבא, ובהמשך כל הדברים יסתדרו לו בדיוק כפי שדמיין קודם לכן, אך בשל עניינים בירוקרטיים – לא התגייס, ובשביל שיהיו לו אמצעים למחייה החל לעבוד כאיש ניקיון במלון באילת. "היה לי מאוד קשה להתרגל לתרבות פה ולכל הישראלים, אבל לבן אדם כמוני שהגיע מעוני והסתדר, לא יכול להיות גרוע יותר מהודו" קובע בהונקר.
במשך חמש שנים, אסף פחים, ניקה רצפות והסיר כתמים מהקירות – עד שהחליט כי זה לא מה שהוא רוצה לעשות, ועבר לעבוד במטבח של מסעדה הודית שבדיוק נפתחה באילת. "הרגשתי שם ממש בבית, פתאום עבדתי בסביבה שיש לצידי עוד בחורים הודים, היה בזה משהו שונה" הוא מתאר בהתרגשות. כשכבר החל להרגיש שהוא מוצא את המקום שלו, אחרי שנתיים המסעדה נסגרה, ולמרות שתוך כדי עבודתו התבשל בראשו הרעיון להקים מסעדה הודית משלו, הוא זנח אותו כי מבחינה כלכלית ידע שזה יכול להישאר רק בגדר פנטזיה מרוחקת.
רוצים להישאר מעודכנים?
המסע שלו בישראל המשיך לכיוון אחר לגמרי, הוא למד הנדסת מכונות, ולאחר מכן עבד בחברת אינטל במשך שבע שנים. באותה תקופה כבר התחתן בשנת 2004 עם ויקטוריה אור (46) שלהם היום שני ילדים: ליאון (11), אדם (7) וראה איך החיים מחייכים אליו. אך בשנת 2016 הגיע גל פיטורים בחברה והוא הבין, שזוהי ההזדמנות שלו – לחזור למקורות, ולהגשים חלום שצמח אצלו במשך השנים – לפתוח מסעדה הודית משלו. אחת כזו שתזכיר לו את המטבח מעיר הולדתו, שבו אמו מרי (67) נהגה לבשל, ואביו ששון (67) היה מתקשה לעמוד בריחות שעלו מהבית כשחזר מעבודתו בנמל. אך בכל זאת אוכל רק חצאי מנות.
מנער עני שרעב לאוכל בהודו, לבעל מסעדה בראשון לציון. דניאל בהונקר
באותה תקופה, אחיו ג'ונתן (46) שבמקצועו רב חובל, עלה עם משפחתו לישראל, ובהונקר הלהיב אותו על רעיון פתיחת המסעדה, וידע שרק עמו יוכל להעמיד עסק מבחינה כלכלית. השניים שהטעם של הודו לעולם לא נמחק מפיהם החליטו לפתוח בראשון לציון את המסעדה, באותה עיר בה בהונקר השתכן עם משפחתו וג'ונתן ומשפחתו עדיין מנסים להתרגל לשינוי הדרסטי בחייהם.
צמד האחים פתחו את מסעדת צ'יקן טיקה ברחוב רוטשילד בראשון לציון וכיום אותם מאכלים הודים מסורתיים, כמו: "מלאי כופתא" מהודו הרחוקה ו"אלי גובי" מוגשים במסעדה מדי יום לחבר'ה ישראלים שטיילו בהודו, ורוצים לרגע קט לחזור אל אותה הודו אליה כל כך מתגעגעים. בסופו של יום המסע של בהונקר, מדבר על הגשמת חלום קטן. אבל התחושה שונה ממה שדמיין בתור נער הודי, אך עם זאת עלתה על כל הציפיות. "היום כל הזיכרונות מהודו נשארו מאחור והראש העסקי הוא מה שעובד. לא באתי רק להרגיש בהודו אלא גם להרוויח כסף" קובע בהונקר, ומוסיף, "בסופו של דבר הצלחתי להשיג את אותו מנגו מהבית של העשירים. אני שולח כסף להורים שלי, והמשפחה שלנו מחזיקה ביחד את המסעדה. גם כשהיה קשה לעולם לא הרמתי ידיים, אם הייתי מוותר ברור לי שהייתי מפסיד".
